לומדי דף היומי עסקו השבוע בדברי הגמרא :
אמר רב: הצר צורה (מצייר דבר) בנכסי הגר, כגון שמצייר צורה על הקיר או כיוצא בו — הרי זה קנה, שרב לא קני לגנתא דבי [קנה את הגינה של בית] רב מן ההפקר אלא בצורתא [על ידי שעשה בה צורה]
ביאר הרשב"ם (ד"ה דרב לא קנה) גינה הסמוכה לבית מדרשו.
הרי לנו שלפני בית מדרשו של רב הייתה גינה.
ובמסכת קידושין מובא 'רב זרע לגינתא דבי רב', ופרש"י דהייתה למאכל בני הישיבה.
האם מותר לטעת אילנות בחצר בית הכנסת או בית המדרש?
הגהה מעניינת אנו מוצאים ברבי עקיבא איגר בהגהותיו לשו"ע (או"ח קנ, א) וכך הוא כתב: "כתב הרמב"ם סוף פרק ו מהלכות ע"ז הלכה ט הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה, בין אילן סרק ובין אילן מאכל וכו' הרי זה לוקה וכו'. וכתב רבנו דוד ערמאה בפירושו להרמב"ם דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן". עכ"ל.
אך המשנה ברורה לא הזכיר את דברי רבי עקיבא איגר הנזכרים, למרות שבדרך כלל מביא המשנה ברורה את דברי הרע"א.
בעניין זה על נטיעת אילן בסמוך לבית הכנסת כבר דשו בו רבים, ועיין עקרי השיטות שהביא בכף החיים (או"ח קנ' אותיות י, יא). אך לכאורה יש ראיה מדברי הרשב"ם שאף אם יש איסור בבית הכנסת, אולם לגבי בית המדרש אין איסור. ויש לדון בדבר.
אולם בשו"ת מהרש"ם התיר ליטוע עצים בגינה שלפני בית המדרש וביאר: שבית המדרש לא דמי למזבח הגם שקדושתו חמורה יותר מבית הכנסת.
עוד על עניין בית המדרש וגינה ציינו 'הבקיאים': לדברי הגמרא בברכות נז:
הרואה תרנגול בחלום יצפה לתרביצה: פרש רש"י – גינה א"נ בית המדרש.