יש שנוהגים כבר מחצות לעשות מלאכה אך גם היא מותנת בכך שהמלאכה לא תשכיח את האבלות. ביום הזה חייבים להתאבל, לזכור, להתחבר.
הייתכן כי ביום הזה יש מקום גם לשמחה? מכתב של הרבי מליובאוויטש זי"ע נותן נקודת מבט ייחודית ומפעימה על היום הגדול הזה.
וכך כותב הרבי: "כאשר הולכים ל"מלחמה", אם עצובים ושקועים ב"מרה שחורה" [=עצבות], זה עצמו מחליש את ניהול המלחמה, אבל כאשר מחליטים שהולכים לקיים את הוראת תורתנו הקדושה, שניתנה לנו מבורא העולם, עושים זאת בחיות אחרת לגמרי, וזה עצמו מגדיל יותר את הסיכויים וממהר את הנצחון.
הרבי ממשיך: "ידוע הפתגם החסידי [על הפסוק] "עִבְדוּ את ה' בשמחה", שאפילו בתשעה באב (יהפך במהרה לששון ולשמחה - בביאת משיח צדקנו), צריכות התענית ואמירת הקינות להיות גם ברגש של שמחה בשעת מעשה, על כך שישנו האושר הגדול והאפשרות לקיים את ציווי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא [שציוונו להתענות ולומר קינות], וכפי שנפסק ברמב"ם סוף הלכות לולב, שהמונע עצמו משמחה, ראוי להיפרע ממנו וכו׳ ומי שעובד את ה' בשמחה, עבודה גדולה היא כו׳ עיין שם [לשון הרמב"ם שם: הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵ-ל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ]".
אם כן, רואים אנו שיש לנו לשמוח על עצם העובדה שאנו מקיימים את רצון ה' בעת אמירת הקינות.
נוסיף קצת שמחה ליום הזה, שמחה של ציפייה לגאולה ובמהרה יבוא אלינו משיח בן דוד.
תרגום מאגרות קודש חי"ב ע' רצו. באדיבות מכון 'אור החסידות'