ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף היום (שלישי) בטקס פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תשפ״ה, בבית יד לבנים בירושלים:
מדברי ראש הממשלה: שמעתי אם שכולה אומרת, שהמילה 'כאב' בראשי תיבות – היא: כל אחת בדרכה. כל משפחה – כל אחד וכל אחת מאיתנו – עומדים בנשיכת שפתיים אל מול השבר, אל מול האובדן, אל מול החלל העצום שנפער בתוכנו.
לכל נופל הייתה אישיות ייחודית – שאותה אנו זוכרים ביום המקודש הזה. ומאז נפילת הבן או הבת, האח או האחות, בן הזוג או בת הזוג – צריך ללמוד איך צולחים את היום-יום. איך נושמים ביום-יום. כי ברגע קבלת הבשורה, שאין מרה ממנה, לא נשאר אוויר. הכל כאילו מתרוקן. אי אפשר לנשום.
זוהי משמעות הכבירה של חיבוק העם; העם – והמדינה – שלמענם נפלו גיבורינו. רק בזכות עמידתנו המשותפת יחד, כתף אל כתף, אנו לומדים מחדש ללכת – ואנו צועדים בדרכם של יקירינו להבטיח את נצח ישראל.
לפני חצי שנה יצא שאול מויאל בן ה-47, לוחם מילואים בחטיבת 'אלון', לפעילות מבצעית בדרום לבנון. בבית, מאחור, נותרה אשתו של שאול, סמדר, ונותרו גם עשרת ילדיהם. שאול נשאל פעמים רבות: ‘למה אתה עושה את זה? למה אתה עושה זאת? הרי בגילך ובמצבך המשפחתי, עשרה ילדים, אתה יכול לקבל פטור!’
והנה מה שהוא השיב: 'יש לי משימה לסיים. נקראתי לדגל ב-7 באוקטובר, למלחמה שאין צודקת ממנה. עלינו להכות באויב שתקף אותנו, ולהחזיר את תושבי הצפון בביטחון לבתיהם'.
כך אמר שאול מויאל, איש חינוך נפלא. הוא נפל במבצע להשמדת מתחם-טרור של 'חיזבאללה' סמוך לגבולנו הצפוני. בתום ימי השבעה, סמדר אספה את עשרת ילדיהם. והנה מה שהיא אמרה להם: "אנחנו נקום מהמשבר. אנחנו נחיה לצד המשבר. כרגע ישנו בור עמוק בחיים שלנו – אבל מעליו נקים גשרים. נוסיף לתת מעצמנו למדינה ולעם – כי זוהי זכות עצומה".
ראש הממשלה הוסיף: הרוח הבלתי-מנוצחת של משפחת מויאל – היא הרוח של 25,417 חללי מערכות ישראל: יהודים, דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, מוסלמים, בדואים. בתוכם נופלי הימים האחרונים – ראלב סלימאן אל-נסאסרה, אסף כפרי, נטע יצחק כהנא, ועידו וולוך - זיכרונם לברכה.
לכל אלה מצטרפים אלפי הנפגעים בפעולות האיבה.
לכולנו בית אחד. לכולנו מדינה אחת. לכולנו גורל אחד. לכולנו עתיד אחד. קיבלנו הזדמנות היסטורית לחדש את עצמאותנו הלאומית – ואני אומר לכם, אני אומר לעצמי ולכל אחד מאיתנו - לא נקבל הזדמנות נוספת. ולכן עלינו לשמור מכל משמר על מדינת ישראל. כך עשו קודמינו בדורות עברו, וכך אנו עושים גם היום. כולנו למדנו, כפי שראינו עכשיו, כפי שנראה ברגעים הקרובים, שדור המסכים –'דור הטיקטוק', כפי שקראנו לו – הדור הזה יודע לצאת מהמסך, ולהתחבר למציאות.
מאז מתקפת שמחת תורה – טבח 7 באוקטובר – משרתי צה״ל וזרועות הביטחון מתגלים במלוא תפארתם. הם מסתערים על מבקשי נפשנו בכל החזיתות. הם לוחמים כאריות להשגת הניצחון. הם מוסרים את נפשם כדי ליצור את התנאים להחזרת חטופינו היקרים, שנמצאים כל הזמן, כל הזמן לנגד עינינו. השבתם הביתה היא משימה קדושה. לא נרפה ממנה! כולם מבינים מול מי אנחנו נלחמים, ועל מה אנחנו נלחמים.
קצין סיירת מטכ''ל, נוה לקס זכרונו לברכה, נפל על הגנת קיבוץ בארי. נוה אימץ את השורות המרטיטות של לוחם חירות ישראל, אברהם שטרן (יאיר): "הרי את מקודשת לי מולדת… את בדמי לעד תחיי".
קצין 'גולני', עברי דיקשטיין זכרונו לברכה, שנפל בלבנון, הדהד את דבריו של מפקד גוש עציון במלחמת השחרור, מוש זילברשמידט: "מה אנו, ומה אנחנו – העיקר המפעל בו אנו חיים".
קצין הימ''מ, ארנון זמורה זכרונו לברכה, נפל ב'מבצע ארנון' לחילוץ ארבעה חטופים חיים מרצועת עזה. התרגשתי מאוד לשמוע שארנון ראה באחי יוני, שנפל באנטבה, מופת לחיקוי. צלצול הטלפון של ארנון היה השיר 'ארץ צבי', שנכתב על המבצע הנועז לשחרור בני-הערובה. גיבורי העבר נותנים השראה לגיבורי ההווה, וגיבורי ההווה נותנים השראה לגיבורי המחר.
משפחות יקרות, אחיי ואחיותיי,
הערבות ההדדית בינינו היא מקור הכוח. משענת תומכת – ברגעי הגעגוע המייסרים. סרן (במילואים) הרב אבי גולדברג זכרונו לברכה נפל עם שאול מויאל ועוד ארבעה לוחמים בהיתקלות בלבנון, שאותה הזכרתי. אשתו של הרב אבי, רחל, מיהרה לקחת את ילדיהם לבקר את החיילים הפצועים מהקרב שאושפזו בבית-החולים. רחל החזיקה בידה, ליד מיטות הפצועים, את הכינור שלה, מתוך רצון להפוך את היגון – לניגון. זהו ניגון של עוצמה, כנאמר בספר תהילים: "בצר – הרחבת לי". מצרה – לרווחה. ממכאוב – למזור.
אני מאחל החלמה לכלל הפצועים, חדשים כוותיקים. ראיתי את תמונתו מרטיטת-הלב של לוחם 'גבעתי', ארי שפיץ. ארי איבד בקרב שתי רגליים ויד. יש לו שלוש פרוטזות. בכל הזדמנות הוא מניף מעלה את היד הבריאה ואת היד המלאכותית - בתנועת ניצחון. ארי אומר: "אם הראש בסדר – הכל בסדר". לא רק הראש, ארי – הלב. לב הארי של ארי שפיץ. לב הארי של לוחמינו.
אנחנו אוהבים אותך, ארי. אנחנו מעריצים אותך ואת חבריך. אתם דור הניצחון! ובעזרת השם, נשלים יחד את הניצחון.
נעשה זאת בזכות בנינו ובנותינו, בזכות גיבורינו, בזכות נופלינו – שזכרם יהיה נצור עימנו לעולמי עד״.