דכדוך ותחושת עצב הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית. כולנו מתמודדים עם שינויים בחיים, כאלו שדורשים הסתגלות, גיוס חוסנים נפשיים ולעיתים העזרות במקורות תמיכה כמשפחה, חברים וקהילה.
אך כאשר תחושת העצב או הכעס מציפה את ימינו ומתמשכת לאורך זמן, אם אנו עייפים וחסרי כוחות או חווים אי שקט וריקנות שלא ניתן למלאה והתפקוד היומיומי נפגע, ייתכן ומדובר בדיכאון.
הדיכאון גורם לאדם לחוות את העולם ואת עצמו דרך משקפיים קודרים ופסימיים. פעמים רבות מלווה תפיסה זו בקשיי ריכוז, הססנות בקבלת החלטות, הערכה עצמית ירודה ותחושות אשמה שאינן רציונאליות ומוצדקות.
לעיתים הסבל הנפשי הרב, תחושת הייאוש וחסר התקווה לשינוי, עלולים להביא למחשבות על מוות ואף לאובדנות. גם גופנו מושפע מן הדיכאון, והוא עלול להתבטא בשינויים בתאבון ובמשקל, בהפרעות שינה ובמיחושים שונים ככאבי בטן, ראש או שרירים, פסיביות והאטה בפעילות ואף בעלייה בסיכון לחלות במחלות לב כלי דם וסרטן.
הדיכאון מוכר מימי קדם, כאשר שאול המלך סבל מ "רוח-רעה " נקרא דוד לנגן לפניו להיטיב את נפשו. היפוקרטס, רופא יווני טבע את המושג "מלנכוליה" – מרה שחורה, תחילה בשל חשיבה מוטעית שחסר איזון במרה הוא הגורם לתופעה. מאוחר יותר נשאר מטבע לשון זה, ככל הנראה לתאר את היגון שחשים אלו הסובלים מדיכאון.
לאורך מרבית ההיסטוריה, התייחסו לדיכאון, בדומה להפרעות נפשיות אחרות, כעונש מוסרי או תופעה הנמצאת בשליטתו או אחריותו של האדם, שאם אך יקבל את ההחלטה הנכונה, יתאושש חיש מהר וישוב לחיות חיים מלאים ומאושרים. כיום אנו יודעים שאין כך הדבר, ומדובר בהפרעה נפשית בעלת השלכות שליליות משמעותיות הדורשת טיפול מקצועי.
הגורם לדיכאון עדיין אינו ידוע בבירור ומשערים כי מדובר בשילוב של גורמים הכוללים: תורשה, חסר איזון של מעבירים עצביים (נוירו-טרנסמיטורים) וגורמים סביבתיים כגון חשיפה לאירועי חיים קשים כגון: אובדן של אדם אהוב, מצוקה כלכלית, קושי במערכות יחסים בין אישיות ואירועים טראומטיים.
גורם נוסף שיש לשלול על ידי בדיקות רפואיות, הוא דיכאון המופיע בעקבות מחלה גופנית כגון תת פעילות של בלוטת התריס, מחלת פרקינסון, ועוד.
מדובר בתופעה נפשית נפוצה המשפיעה על כשישה עשר אחוז מהאוכלוסייה. פעמים רבות אנשים הסובלים מדיכאון וסביבתם הקרובה נמנעים מלפנות לאבחון וקבלת טיפול. בתחילה, ייתכן ומפרשים את התסמינים כמצב רוח לא טוב שלבטח יחלוף במהרה. אך כאשר העצב מתגבר ונמשך ואיכות החיים נפגעת, ישנו קושי ואולי גם תשש להודות שמדובר בתופעה נפשית הדורשת טיפול.
אם אתם או מי מיקירכם חווה דיכאון, אל תחכו שיחלוף מעצמו. קשיי התפקוד בבית ובעבודה, ההסתגרות החברתית, הנזקים התזונתיים וקשיי השינה נותנים את אותותיהם על כל תחומי החיים ומחמירים את הרגשתו של האדם, הקשה ממילא, ואת בדידותו.
החדשות הטובות הן שניתן לטפל בדיכאון בהצלחה באמצעות טיפול נפשי- שיחתי או טיפול תרופתי כאשר הטיפול המומלץ הוא זה המשלב את שניהם. הטיפול התרופתי יכול להינתן על ידי רופא המשפחה. במידה וקיימות מחשבות אובדניות או כוונה להתאבד יש לפנות במיידית לקבלת עזרה רפואית.
הכתבה נערכה בשיתוף מאוחדת. תוכן הכתבה מרויטל אורדן, אחות בריאות הנפש, מומחית לשיקום ובריאות נפש קהילתית, רכזת ארצית סיעוד בריאות הנפש, מאוחדת