מפה צחורה על השולחן, נרות דולקים בפמוטי כסף גבוהים, ומאירים באור יקרות את סט הצלחות החגיגי על כשלצידו סכו"ם מבריק. בקבוק היין והגביע לידו, יחד עם המפה הרקומה המכסה על חלות טריות, מעידים כי זהו שולחן של שבת.
שולחן השבת מהווה אבן דרך מהותית לכל משפחה יהודית. סעודות השבת העשירות, כל קהילה בדרכה הקולינרית, הזמירות המיוחדות, גם הן בהתאם לנוסחים השונים, ודברי התורה המושמעים בו, על ידי ההורים והילדים, משאירים ניחוח של משפחתיות לאורך שנים. את שולחן השבת מכבדים, לא מניחים עליו סירים, לא משאירים על שולחן השבת כלים מלוכלכים. אם היהודים בשבת הם בני מלכים, גם שולחן השבת הוא שולחן מלכים!
את חשיבותה של השבת ליהודיים אפשר לראות משמות ימות החול, בניגוד למקובל בשפות אחרות, בעברית אין לששת ימי השבוע שמות משל עצמם. אנחנו מכנים אותם על פי התייחסותם לשבת: "ראשון בשבת", "שני בשבת" וכו'. כך רואים כי השבת היא במרכז הזהות היהודית. בתורה היא מוזכרת יותר פעמים מכל מצווה אחרת. הציפייה אליה, ההכנות המיוחדות, הבגדים והמנהגים השונים, הופכים אותה לחשובה ועוצמתית עבור כל אחד ואחד, וכמובן עבור עם ישראל ככלל.
השבת היא ה'טעימה' שנתן ה' לבני ישראל מחיי העולם הבא, לכן היא מכונה "מעין עולם הבא". השבת היא הצהרה שבועית של אמונה כי ה' ברא את העולם. מי שלא שומר שבת לא יוכל להבין את ההרגשה המיוחדת הזאת שיורדת על הבית בשעת הדלקת הנרות ונמשכת במהלך יממה של משפחתיות מלווה בסעודות השבת הנפלאות מסביב לשולחן, עד לרגעים בהם נראים כוכבים בשמים ונאלצים להיפרד מהשבת, ולחזור לימי החול הפשוטים והעמוסים.
ואז נתחיל בספירת המרחק משבת לפי שם היום, ראשון, שני וכו' ונזכיר לעצמו בכל יום את שבת המלכה. כשהמונה שוב יעמוד על "שישי בשבת", נפרוש על השולחן את המפה הצחורה, ונחכה לרגע הדלקת הנרות שמסמל את הפסקת האש מכל המלאכות הרגילות. שבת, שבת, כמה טוב שבאת.