ר' שלמה זלמן אוירבך עסק בסוגיית הטיפול החולה הנוטה למות וב"שולחן שלמה" הסביר, כי אין ספק שאסור לבצע כל פעולה שתקצר את חיי החולה באופן וודאי, אך חשוב לזכור כי גם הסבל עצמו מקצר חיים. כלומר, הסבל גורם בגוף לשינויים כאלו ואחרים שמעכבים את הריפוי שלנו, והוא בפירוש מזיק לנו ולכן חשוב למנוע את הסבל ככל הניתן.
כדי לוודא שהתרופה הניתנת אכן פועלת לשכך את הכאב מבלי לגרום לקיצור חיים, הצוות הרפואי מתאים לחולה את המינון הנכון לו לפי רמת הכאב שלו והצורך הקיים. אין מדובר פה במינון אחיד ואי אפשר להגיע להגדרות מדויקות בשל השוני שבין כל חולה וחולה. ככל שהכאב קשה יותר ככה התרופה תסייע לסבלם ולא תתרום לקיצור החיים. כלומר, המטרה היא להקל על הסבל של החולה ולוודא שהמינון לא עובר את הגבול שבו התרופה עלולה לקצר את חייו. כידוע, הכאבים הקשים בקרב חולים פליאטיביים דורשים לעיתים מתן משכך כאבים במינונים גבוהים. לשם השוואה אם חולה שסובל משבר קל יקבל מינון של בין 2–5 מיליגרם של מורפין חולים פליאטיביים יכולים להגיע למינונים של 50-100 מיליגרם או אפילו יותר כדי לשכך את הכאב. מינון כזה עבור אדם בריא עלול להיות קטלני, אך עבור אותו חולה שכבר נוטל אופיואידים במשך זמן מה, תרופה במינון זה תסייע לו להתגבר על הכאבים הקשים מנשוא.
אחד מהכאבים האופייניים לחולים פליאטיביים הוא כאב מתפרץ, זהו כאב חזק מאוד שמופיע בפתאומיות. בשנים האחרונות הופיעו תרופות מדור חדש שמתאימות לכאבים מתפרצים ובהן אבסטרל, פנטורה ופקפנט. תרופות אלו מגיעות במינונים גבוהים אך זמן הפעולה שלהן עד שהן מסייעות בשיכוך הכאב קצר מאוד. אם הטיפול בכדורים מסייע תוך 20-30 דקות, תרופות אלו יכולות להקל על הסבל תוך דקה עד שלוש דקות.
עד להופעת תרופות אלו הטיפול בכאבים אצל החולים נעשה באמצעות כדורים או זריקות, אך טיפול בכדורים היה אפקטיבי פחות עבור חולים שהיו חלשים מדי בשביל לבלוע את הכדור והטיפול בזריקות הקשה מאוד על החולים ובני משפחתם. התרופות החדשות לכאבים מתפרצים יכולות הן להביא לאיזון הכאב במהירות והן לאפשר שליטה טובה יותר מצד הפציינט ומשפחתו. אבסטרל ופנטורה מגיעות כטבליה אותה מניחים בין החניכיים והן נמסות בפה. אך חולים שסובלים מפצעים בפה יתקשן להשתמש בתכשירים הללו. פקפנט הוא תרסיס שמרססים לאף של הפציינט. התרופה נצמדת לריריות האף ונספגת במהירות במחזור הדם וכך מסייעת להקל על הכאב בזמן קצר מאוד. בהיותה תרופה שלא נלקחת דרך הפה, מלכתחילה אין בה חשש לכשרות וחמץ בפסח. את שלושת התרופות האלו חולים פליאטיביים יכולים ליטול בקלות אם בעצמם או בעזרת בני משפחה ובכך לקבל מענה לכאבים, אך בעוד שטיפול בטבליות הנמסות בפה מאלץ את המטפל או בן המשפחה שיתוף פעולה מסוים מצד החולה, שכן עליו לפתוח את פיו, את התרסיס ניתן להתיז לאף בקלות יתרה.
כדי לדעת בדיוק מהו המינון הנדרש, חולים פליאטיביים ובני משפחתם מקבלים הדרכה מהצוות הרפואי המטפל בחולה, בהמשך החולה יכיר בעצמו במינון המתאים שמסייע לו כדי להקל על הכאב, אם אין בכוחותיו ליטול את התרופה בעצמו בני המשפחה יוכלו לזהות כשהוא נמצא בכאב וילמדו מהו המינון הנכון כדי להקל על סבלו.
התרופות החדשות מסייעות לחולים אלו להמשיך וללמוד למרות הכאבים. ללא טיפול מתאים, חולים כאלו לא יוכלו לשבת בבית המדרש וללמוד שכן הכאב היה בלתי נסבל. התרופות מסייעות להם להשתתף גם במצבם באירועים חשובים בחייהם, לא מזמן סייעתי לחולה באמצעות טיפול מותאם וקפדני לכאב להשתתף בחתונה של בנו. למטופל אחר היה חשוב מאוד להשתתף ככל הניתן בארוחת ליל הסדר אבל הוא חשש שכאביו החזקים יקשו עליו ובזכות הטיפול התרופתי יכול היה להגשים את משאלתו ולשמוח עם המשפחה בארוחת החג.
המטרה של הרפואה הפליאטיבית היא לאפשר לחולה ולמשפחתו לחיות את החיים שלהם באופן שבו היו רוצים, ככל שניתן. כאשר הסבל והכאב הרב שחולים אלו סובלים מהם מונעים מהם את האפשרות הזו, טיפול שמעניק שליטה בכאב יאפשר להם לקיים את חייהם באופן שמכבד אותם ואתם בחירתם. חשוב שמטופלים ובני משפחותיהם שמתלבטים בנושא יתייעצו עם רב שמכיר את הסוגיות האלו, שיהיה זמין לתת מענה במהירות, ישמע את הצורך של החולה ומשפחתו וינחה אותם כיצד לפעול מול הצוותים הרפואיים.
ד"ר שמחה שפירא, אחראי יחידה לרפואה פליאטיבית, קופ"ח לאומית - מחוז ירושלים