מלחמת ״חרבות ברזל״ הביאה עימה מבחר תפילות, שחוברו או שעודכנו, עקב המאורעות יוצאי הדופן. לדבריו של ידידי, חובב החזנות, ד״ר יואל רפל, שמתעד וחוקר את את התפילות הללו במשך שנים רבות, מדובר ב״גל שלא מוכר ולא זכור כמותו בשום פרק זמן, בתולדות עם ישראל בעת החדשה, ובכלל זה השואה האיומה״.
אמנם, משחר ההיסטוריה ידועות ״תפילות לשעת צרה״, אך אף אחת מהן לא משקפת את המצב הסבוך, שנכפה עלינו ב 7 באוקטובר: לא רק מלחמה, אלא גם חטופים; לא רק חיילים, אלא גם אזרחים תמימים; לראשונה מאז קום המדינה לא מדובר על חטופים / שבויים בודדים, אלא על מאות. המציאות המורכבת והקשה כל-כך, הביאה את הצורך לעשות מעשה: על אף שהן שואבים השראה ממקורות עבר, מחברן של התפילות הללו הרגישו את המצוקה האמונית של ציבור המתפללים, שלא מצא נחמה מספקת באף אחת מהתפילות הקיימות. ולא פחות מכך, של אלה שאינם נוהגים להתפלל, אבל חיפשו דרך משלהם לרפא במקצת את ליבם המרוסק, ולבקש תקווה וימים טובים יותר לישראל.
בשבוע הראשון של המלחמה, הפיץ צביקה תמרי - נכדו של הרב שלמה גורן זצ״ל, ששימש כרב הראשי לצה״ל ולמדינת ישראל, ומי שחיבר גם את ״מי שברך לחיילי צה״ל״, הרחבה של תפילת ״מי שברך״ שכתב הרב גורן בשנת 1974. הרב גורן כתב את תפילתו לאחר מלחמת יום הכיפורים למען חיילינו השבויים בשבי הסורי חודשים רבים. בהרחבה ניתן דגש למציאות העכשווית לה נוספו גם ״אזרחים - זקנים, צעירים, נשים, גברים וטף״.
הטקסט המקובל כיום בבתי הכנסת השונים בישראל, מושתת על ליבת תפילתו של הרב גורן, ומסתיים בפסוק מתוך נבואת הנביא ישעיה פרק נ״א: ״ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה״.
השבוע, עם החזרתם של 2 מהחטופים, במבצע נועז ומרהיב של כוחותינו, הרגשתי/נו את השמחה הגדולה של מצוות ״פדיון שבויים״. הגמרא ב״בבא בתרא״ אומרת, שפדיון שבויים היא ״מצווה רבה״, שהרי נאמר: ״אין פוסקין צדקה על היתומים, אפילו לפדיון שבויים״ - משמע שזו תרומה משמעותית ביותר.
ב״שולחן ערוך״ (יורה דעה סימן רנ״ב), מובאים דברי הרמב״ם שכתב: ״פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולחסותן, ואין מצווה גדולה כפדיון שבויים״. בהמשך מביא הרמב״ם שיש 4 מצוות ״עשה״ בפדיון שבויים, ו 4 מצוות ״לא תעשה״, למי שלא מסייע בפדיון שבויים.
כאשר בתקשורת מהללים ומשבחים את כוחותינו, וחוגגים סוף-סוף את שובם של חטופים, נזכרתי בלחנו המרגש והסוחף כאחד של המלחין הנפלא משה לאופר למילים: ״ופדויי ה׳ ישובון״. את השיר הלחין ועיבד לאופר בשנת 1990, במיוחד עבור הזמר ישראל פרנס. הוא בוצע בהיכל התרבות ת״א, במופע ״מצעד הזמירות החסידי תש״ן״, שהפקנו. השיר סחף גם את הנוכחים באולם והוא אף זכה בתחרות, במקום השלישי והמכובד.
אני מזמין גם אתכם להתרגש ואף לשמוח, מהביצוע ההיסטורי של ישראל פרנס ותזמורת האנסמבל ״יובל״, בניצוחו של אבא. ומי יתן ונזכה לראות חטופים נוספים חוזרים לחיק משפחותיהם, במהרה בימינו אמן!!!