לפני 60 שנה, ביום ד' דחוהמ"ס 1963, החזיר נשמתו לבוראו - ר' יעקב דב בן ר' עקיבא תלמוד ז"ל.
"קומפוזיטור החצר", "מוצארט של החסידים", "בטהובן של השירה הדתית", היו רק חלק מכינוייו של מי שהלחין כ-1,100 יצירות, שהיוו את אבני היסוד של המוזיקה החסידית – ר' יעקב תלמוד.
"כאשר תגיע שעתי להיפטר מן העולם" – אמר תלמוד באחרית ימיו – "ואתייצב לדין, שם בעולם האמת, וישאלוני 'במה עסקת, יעקב, בימי חיי הילדך בעולם השפל? מה תיקון תיקנת?' – מה אשיב להם, לשופטי האמת והצדק? אגיד להם, שתורה הרבה אין בידי, אף מצוות ומעשים טובים מועטים באמתחתי, ורק זאת אוכל לזקוף לזכותי: הבאתי קצת שמחה ליהודים. מעולם לא ישבתי עם יהודי, שלא נפרדתי ממנו מתוך שמחה. ועד יומי האחרון לא נכנסתי בשיחה עם יהודי, אלא מתוך שמחה".
כמי שלא למד מוזיקה, ולא ידע צורת תו מהי, הקדיש ר' יענק'ל תלמוד, כ 70 מתוך 80 שנות חייו לייעוד אחד בלבד: "להרבות שמחה בישראל".
בכל שנה, בתפקידו כמלחין חצר גור חיבר יותר מ 20 יצירות חדשות, כמצוותו של האדמו"ר - "שירו לה' שיר חדש".
גם הערב - ערב שבת קודש, עוד לפני שנוציא את כל ספרי התורה שבהיכל, ונרקוד ונשמח למנגינת: "שישו ושמחו בשמחת תורה", כשנגיע לפיוט "לכה דודי" המקוצר, לא נפספס את ניגונו השמח והסוחף של ר' יעקב תלמוד למילים: "לא תבושי".
את "לא תבושי" הקליט חזן חצר גור - ר' דוד ורדיגר, בתקליט השני מיצירותיו של תלמוד, שראה אור בשנת 1962. ורדיגר סיפר, ש "לא תבושי" – השיר הפותח את התקליט, היה הביצוע שהעלה אותו לגדולה, והפך אותו מחזן ידוע גם לזמר מפורסם. וכבר יותר מ 60 שנה נחשב "לא תבושי" זה של תלמוד לניגון, המועדף על קהילות ישראל, בהגיעם לפיוט: "לכה דודי".
את "לא תבושי" ביצענו לראשונה בקונצרט "חסידים ברינה יגילו", שקיימנו בהיכל, בשנת 1997. בסיומו של חלקו הראשון של הקונצרט עלו לבמה, בזה אחר זה, ארבעת חזני הערב: חיים אדלר, חיים אליעזר הרשטיק, יעקב מוצן ויוסף מלובני וביצעו יחד את הניגון המפורסם, שכבש את קהילות ישראל בארץ ובעולם.
דוד זריצקי – העיתונאי, המשורר והסופר החרדי הידוע - ממייסדי העיתון "המודיע", הספיד את ר' יעקב בעיתון מיד לאחר לכתו: "...כיוון שר' יעקב הולך ומתקרב אל כס המשפט, ובית דין של מעלה מתיישב לשפוט אותו לפי מעשיו, ו'המיימינים והמשמאלים' עומדים מוכנים ואין למטה איש שיספיד אותך כהלכה, כיוון שחול המועד הוא ואין מספידין בו, הנה חלה עליי החובה!". וכך פתח את דבריו:
"צא וראה, ר' יעקב, הזמינו אותך לעלות למעלה דווקא בעונת השמחה, בשעה שלמטה, בעמק הבכא, מרבים אחיך לשמוח כשהם רוקדים בשטיבלעך, בבתי מדרשות ובחוצות לנעימת ניגוניך. אלפים מהם אינם יודעים כלל שהניגון המרקידם – הוא טיפה אחת מדמך, שזרם במשך יותר מ 60 שנה... בשעה זו נקראת להצטרף למקהלה הענקית למעלה".
בערב שמחת תורה 1963, מיד לאחר פטירתו של תלמוד סיים כתב הצופה את מאמרו במילים: "אולם חלומו של ר' יעקב: להפיץ כל מעינות ניגוניו, שהגיעו לאלפים – החוצה – טרם נתגשם". אם כן, בשנת 1997, 34 שנים לאחר פטירתו גדשו אלפים את היכל התרבות בת"א, וזמזמו ממיטב להיטיו, שבוצעו עם מיטב חזני העולם, ועם תזמורת ומקהלה בהרכב קאמרי. גם היום, 60 שנה לפטירתו, מבוצעים חלק מניגוניו תדיר בכל רחבי העולם, ובמיוחד לחנו המיוחד ל "לא תבושי".
כשחזנים ומנצחים מאז ומעולם נוהגים להשתמש בקאמרטון (קולן), כדי שלא ייכשלו בתפילתם, בעיתון מעריב מיום ה 18.1.1960 נשאל ר' יענק'ל, האם הוא משתמש בקאמרטון: "קאמרטון? בשביל מה לי?" שאל ר' יעקב, "הנה הקאמרטון שלי - ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", ענה במבט קונדסי, כשהפנה עיניו למרום: ותאמין לי הוסיף: "איך בין נאך קיין מאל נישט אריין געפאלן" (מעולם עוד לא נפלתי / נכשלתי).😉
יהי זכרו ברוך!