ביום רביעי, כ"ה בטבת, ציינו את יום השנה לפטירתם של:
החזן יצחק בן אברהם שלום מן, שהלך לעולמו בגיל 73, לפני 60 שנה;
החזן אברהם בן אלחנן ברקין, שהלך לעולמו בגיל 57, לפני 84 שנה;
בנו - הטנור והחזן יעקב ברקין, שהלך לעולמו בגיל 81, לפני 27 שנה;
וזמר האופרה האגדי, והחזן ראובן (ירחמיאל) ריצ'רד טאקר, שהלך לעולמו בגיל 61, לפני 48 שנה.
בשנה שעברה התמקדתי באב ובבן למשפחת ברקין, והשנה בחרתי להתמקד בריצ'רד טאקר.
טאקר, חזן וטנור אופראי מהגדולים שידענו. ניחן בקול טנור חם, מהיפים שידע עולם האופרה, בעל טכניקה משובחת ודיקציה מושלמת. כל אלו עזרו לו להגיע לתפקידו הרם, כטנור הראשי בבית האופרה הנחשב ביותר בעולם - ״המטרופוליטן אופרה״, בניו-יורק, שם זכה לשחק ב 30 תפקידים שונים וב 724 הופעות.
כל זאת לא מנע ממנו את אהבתו הגדולה לחזנות, ועל אף העומס הגדול בתפקידיו באופרה, הוא לא זנח את בית הכנסת, והמשיך לעבור לפני התיבה בימים הנוראים.
חיפשתי מכנה משותף לארבעת החזנים: מן, ברקין האב והבן, וטאקר, ומצאתי שכולם ביצעו את האופרה "היהודייה" של זאק (יעקב אפרים) הלוי. מי מהם, שלא זכה לבצע אותה בשלמותה, לבטח לא פסח על האריה "רחל בחסד אל" – האריה הראשית של אלעזר מתוך המערכה הרביעית.
"היהודייה" – אופרה בעלת שם יהודי ונושא יהודי, שחיברה יהודי. אמנם, לא נכתבה ביידיש או בעברית, אלא בצרפתית, אבל זכתה להצלחה עצומה, ואף תורגמה לאחר מכן ל 21 שפות.
"היהודייה" הועלתה לראשונה בפריז, בשנת 1835, וב 50 השנים הראשונות לביצועה, הוצגה בצרפת לא פחות מ-500 פעמים. העלילה מתרחשת בשווייץ, בשנת 1414, והיא עוסקת ביחסי יהודים ונוצרים, ומשולבים בה פרקי הווי יהודיים.
בעבר, מנגינת האריה ״רחל״ אף חדרה לנוסח התפילה: חזנים שונים הלבישו את לחנה על פרק ההלל: "השמים שמים לה' ". כמה מהם בחרו לבצעה על מילות "לא תבושי", ואחרים אף שילבו אותה בליל יום כיפור על המילים "הס קטגור".
בקונצרט ההוקרה לטאקר, שקיימנו בהיכל, בשנת 1991, לא נפקד כמובן מרפרטואר הערב מקומה של האריה "רחל". את המשימה לבצע את האריה, בשפתה המקורית (צרפתית), בדיוק כפי שנהג טאקר לבצעה, הטיל אבא על החזן יוסף מלובני, שנוסף על הרפרטואר החזני הרחב שלו, נוהג לבצע גם יצירות קלאסיות רבות, בשפות שונות.
בשנת 1959, כבר סומן טאקר כיורשו של זמר האופרה הידוע ביותר, בתולדות האופרה - אנריקו קארוזו, וכונה: "קארוזו האמריקאי".
אנריקו קארוזו ראה בתפקיד הראשי של אלעזר, ב"היהודייה" את שיא תפקידיו. ומספרים, כי כאשר הוטל עליו התפקיד, עבר מדי שבת, במשך כחצי שנה, בין בתי הכנסת בניו-יורק, כדי להאזין לתפילותיהם של חזנים, ובמיוחד לתפילתם של: יוסל'ה רוזנבלט וגרשון סירוטה.
בשנת 1920, באמצע הופעתו כאלעזר, לקה קארוזו בשטף דם ומת על הבמה. תפקידו ב"היהודייה" היה התפקיד האחרון בחייו.
בערוב ימיו, הוסיף טאקר לרפרטואר העשיר שלו גם את האופרה "היהודייה", אותה ביצע בפעם האחרונה בחייו, בלונדון, בשנת 1973. דווקא במהלך הפקה זו התעקש טאקר ללבוש את בגדיו של קארוזו – כהמשך וכמחווה לתפקיד האחרון, שביצע קארוזו בחייו, בשנת 1920.
גורלם של אנריקו קארוזו, ושל ״קארוזו האמריקאי״ נקשר בשנת 1975, כאשר גם טאקר סיים את חייו בפתאומיות, לאחר שביצע את התפקיד הראשי ב"היהודייה".
יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וחודש טוב!