אופיר סובול: ביום שני נציין 40 שנה לפטירתו של שלמה בן משה רביץ ז"ל.
רביץ החל לשיר ולהופיע ברחבי אירופה בגיל 8. בגיל 12 החל לנצח על מקהלות. כשעלה לארץ ייסד את החזנות הארצישראלית והיה לחזן הראשון שהחזיק משרה קבועה.
במסגרת אגודת "עונג שבת", הנהיג לראשונה תפילת קבלת שבת עם מקהלה בת 60 זמרים, מסורת שמשכה במשך שנים, קהל רב מכל רחבי הארץ.
אחת היצירות האהובות על הקהל באותן התפילות, הייתה "אמר ר' אלעזר" בלחנו.
השחקן האגדי דני קיי והחזן ריצ'ארד טאקר שהיו נוכחים באחת התפילות בשנות ה-50, ציינו יצירה זו כשיאה של התפילה. את היצירה ביצע אז כילד החזן בני מייזנר, שנתבקש לבצע זאת שוב בקונצרט לזכרו של רביץ שקיימנו בשנת 1994.
מייזנר - חזן, מנצח ומרצה בכיר למוזיקה, פרש השנה לגמלאות, לאחר שירות של 41 שנה כחזן ראשי וכמנהל מוזיקלי בטורונטו קנדה.
אל בני מייזנר צרף אבא את ילד הפלא רפי ביטון, שכשרונו הייחודי, יכולותיו המרשימות ומקצועיותו הרבה, ניבאו לו כבר אז, גדולות ונצורות.
רביץ עלה לארץ בשנת 1932 כשהוא בן 61. הוא ידע שבגיל שכזה יהיה קשה מאוד למצוא משרה כלשהיא, ע"כ החליט לרשום עצמו "צעיר" יותר ב 13 שנה. כך קרה שעל מצבתו כמו בת.ז. שלו, רשומה 1884 כשנת לידתו ולא 1871.
בזכות גילו ה"צעיר", קיבל רביץ את משרתו הראשונה כחזן ראשי בביהכ"נ הגדול בת"א, משם המשיך לביל"ו ול"אוהל שם". כתב אלפי לחנים ועיבודים, לימד מאות ילדים ודורות של חזנים. מה היה גורל כל אלו, אילו היה מדייק בגילו...?
יהי זכרו ברוך !