שביבים מתולדותיו של רבי משה אריה פריינד גאב"ד 'העדה'

"וכי סבורים אתם, שהקב"ה השתנה? הרי אותו בורא-עולם, שהיה קודם, נמצא גם עכשיו, ואסור ליהנות מעולמו בלא ברכה!".

מציון תצא תורה

בשנת תשי"א עלה רבנו לחנון את עפר ארץ הקודש כאשר הוא מותיר בגיא ההריגה בגולה את זוגו ושמונת ילדיו הי"ד. שמו הטוב הלך לפניו כמורה הוראה מובהק ובעל כח פסיקה נדיר, וכבר בימים הראשונים לשהותו בירושלים התדפקו על דלתו שואלים שיורה להם דבר ה’ זו הלכה בכל מחרבי השו"ע. והנה לא חלפה שנה מיום עלתו ארצה עד שהחליטה העדה החרדית בעיה"ק ירושלים למנותו לכהן כרב וכמורה צדק בחבר בית הדין.

מיום זה הפך ביתו לתל פיות לכל מבקשי הוראה והלכה למדנים ואנשי עמך כולם באו להתבשם מתורתו המופלאה. בין מגוון תקנותיו למען עם ישראל הוא זה שהגה ויזם את הרעיון הכביר, הקמת בית-הוראה בו יושבים דיינים ומורי צדק בכל שעות ביום במשמרות ומרים לעם את המותר ואת האסור.

צדיק גוזר

בשנים הללו נודע גם כפועל ישועות בקרב הארץ שתפילתו לא שבה ריקם -

בפי התלמידים היה מסופר על שאלה חמורה אחת בהוראה, שמקובל היה בידי רבנו מזקנו הגה"ק מנאסויד להקל בה. ופעם שח רבנו לתלמידיו, כי מורי ההוראה בירושלים כבר למדו ממנו להקל בשאלה זו, אך הוסיף ואמר כי תפילתו שגורה תמיד בפיו שלא תזדמן לו שאלה כזו לידו, כי אחריות כבדה היא להתירה.

גם כשביקש פעם אחד הרבנים להדפיס בשם הגה"ק מנאסויד שאפשר להקל בשאלה זו, לא הסכים רבנו לכך בשום אופן, באמרו שזקנו לא אמר לו במפורש להקל בה, אלא שכאשר שימש לפניו בהוראה, ראה שהוא מורה בה להיתר ולכן גם הוא מתיר ונוטה להקל בה.

כן כיהן כראש ישיבת סאטמר ומאוחר יותר כיהן כראב"ד "העדה החרדית" ולאחר פטירת בעל ה"מנחת יצחק", נתמנה רבנו לגאב"ד "העדה החרדית". במשך שנים רבות היה נודע לצדיק ובעל-מופת ורבים הזקוקים לישועות באו להתברך מפיו.

על שמו נקראו תלמוד-תורה וישיבת רמ"א בירושלים וב"קרית רמ"א" בבית-שמש.

1.

סעודתא דדוד מלכא משיחא במוצאי מנוחה שהוקדש לה סימן מיוחד בסעיף אחד בשו"ע או"ח (סי' ש], בוודאי היא נכללת במה שאמרו ז"ל (תנחומא ג'): "כבוד שבת עדיף מאלף תעניות, וכבוד שבת דאורייתא" וכו'. כי כשם שאמרו (ב"ק לב, א) דאמר רבי חנינא בואו ונצא לקראת שבת מלכתא (פירש"י שם כאדם המקבל פני מלך) ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא, רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה. כן אמרו (שבת קיט, ב) ואמר ר' חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצ"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית - פירש"י שם, במוצאי שבת נמי "כבוד שבת" ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם המלווה את המלך בצאתו מן העיר (בהסכמתו לספר 'סדר מלוה מלכה' - בשנת תשנ"ד)

2.

ביקור מסתורי אף יותר שמשמעו לא נודע עד היום, היה ביקורו של גאב"ד 'העדה החרדית', הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצוק"ל בגן החיות בירושלים, במשכנו המקורי, היכן שכיום רחוב 'מנחת יצחק'. היה זה כשחלף במקום לצורך בדיקת העירוב והביע את משאלתו לראות את הדוב. הוא נכנס עם משמשו אל גן החיות ופנה ישר לבור בו רבץ הדוב. שוב ושוב התכופף הרמ"א והביט בדוב. כשפנה לצאת וכבר עמד ליד שער הכניסה, שוב פנה אחורנית והביט פעם נוספת בדוב, כשמלווהו ירא מלשאול לפשר התבוננות מסתורית זו (המבשר התורני)

3.

כשנסע רבנו בפעם הראשונה לאחר עלותו לארץ הקודש, להשתטח על קברי הצדיקים בגליל, לקח אתו פתקאות להניח על כל אחד מציוני הקודש. בכל פתקא כתב את שמו ואחריו כתב בזו הלשון: "שלא יכשל בדבר הלכה ולהיפקד בזרע של קיימא". היה זה בתקופה בה עדיין לא נואש רבנו מלהיוושע בפרי בטן, אך בכל זאת הייתה יראת הוראתו גדולה כל-כך, עד שהקדים בקשתו זו שלא להיכשל בדבר הלכה לבקשת הפקידה בזרע של קיימא.

4.

שוב מעשה שהיה פעם בהיות רבנו באירופה בימי בין המצרים, כאשר אחד מתושבי המקום התקשר בטלפון לשאול אם מותר לנגן בכלי זמר בסעודת שבע ברכות שהוא עורך לבנו שנישא לפני בין המצרים, ורבנו השיב להיתר. לאחר שעה מועטת, פנה רבנו אל המשמש וביקשו להתקשר חזרה אל השואל ולהודיעו בשמו, כי למעשה יימנע מכך. לתמיהת המשמש, הסביר רבנו, כי חושש הוא פן כבר שאל הלה את אחד מרבני המקום וקיבל תשובה לאיסור.התקשר המשמש אל השואל כפקודת רבנו ומסר לו את דבריו, ולתימהונו הרב אכן הודה לו האיש, כי אחד מרבני המקום אסר את הדבר, רק הוא בהפצו בדבר מאוד, חזר ושאל על כך את רבנו…