חברי צוות הרוחני של ישיבת שפע חיים צאנז בעיר ביתר עילית, שתפתח אי"ה לקראת שנת הלימודים בחודש אלול הבעל"ט, נכנסו לקבל ברכת הקודש לקראת פתיחת הזמן וייסוד הישיבה הק' על שמו ולזכרו הטהור של האדמו"ר זי"ע, כשכבר עם התחלת וייסוד הישיבה נמנים 21 בחורים - א"ך טוב לישראל בשיעור הראשון.
האדמו"ר מצאנז עורר בפניהם בדבר אשר אנו שלוחי דקמאי מכ"ק מרן זי"ע ולמעלה בקודש, ואנו ממלאים שליחותו תמיד, ומעתה אחריות גדולה מוטלת על כל אחד ואחד. והיינו מאחר דשלוחו של אדם כמותו.
ונודע מש"כ בשו"ת דברי חיים דכיון שכן שליח עושה שליח, נמצא לפי"ז דכל אחד הוא שלוחו של כ"ק מרן זי"ע, ולעצמי מתפלל אני תמיד שאהיה בכלל "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי."
תפילה – זכות קדימה
בהמשך עורר האדמו"ר עוד כי על המתעסקים בקדשים בחינוך הדורות הבאים, בהכרח שילמדו וישננו את ספר 'משנת החינוך' מכ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זצ"ל, דבריו שיש שם הרבה הדרכות בהשקפה נעלה. ודרכי לחזור על המובא שם (פרק ה) על התפילות שהמלמד צריך לשפוך עבור הצלחתו בעבודת הקודש, ושיהיו אצלו שמות תלמידיו ושמות אמותיהם, שיוכל להתפלל עליהם
ומספר שם עובדא שפעם נכנס ובא מחנך אחד לפני האדמו"ר מפינסק קארלין זצ"ל לבקש עצה והדרכה כדת מה לעשות. וסיפר שבכיתתו יושב תלמיד אשר הבנתו קלושה מאד, קליטתו אפסית ובשיעורים אינו משתתף כלל, ודומה שתלוש הוא ומנותק מכל ההווה. ישבו איפוא הצוות החינוכי וקבעו פה אחד כי מקומו של התלמיד הוא בחינוך מיוחד. ובכן הוטלה המשימה על שכמו של המחנך, ליידע את ההורים בדבר ההחלטה הקשה. ושאל המחנך, כיצד אוכל לעמוד בפני ההורים, ולבשר להם בשורה כה כואבת.
אמר לו האדמו"ר: מה לך נחפז?! הבה נעתיר שנינו ונפיל תחנונינו לפני הקב"ה, אולי יתעשת האלקים לנו וישמע קולנו. אמור נא לי מה שמו של הנער ואמו ונעתיר בעדו. משנענה המחנך כי אין שם האם ידוע לו, נדהם האדמו"ר ונתן קולו בסערת נפש: וכי כיצד יתכן הדבר שאינך יודע שם האם, בה בעת שכבר דנים על מעבר לחינוך מיוחד ר"ל. הואל נא בטובך לברר הדבר והודיעני בהקדם, המחנך מיהר לעשות כאשר נצטווה והעביר את השמות לאדמו"ר
אין חינוך בלי תפילה
על כן שומה על כל מחנך לשפוך שיח ולהפיל תחינה לפני השי"ת להצלחת כל תלמיד ותלמיד ביחוד, ותהא רשימה מונחת לפניו שכלולים בה שמות כל תלמידיו ושמות אמותיהם, ויעתיר בעדם בכל יום תמיד שיזכו להתעלות בתורה ויראת שמים, להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד.
כי ברור הדבר שלא יתכן ללמד ולחנך בני ישראל, ללא תפילה ובקשה לזכות לסייעתא דשמיא, הן לרב עצמו והן לתלמידיו. ובדורנו אשר הוא דור ירוד עד למאוד, בבחי' דור המבול, והנה על אף הכל עדיין ישנים מאות ורבבות בחורים ואברכים צעירים ומבוגרים יראים ושלמים, הרי שכל זה בוודאי אינו כי אם בעזר וסיוע דלעילא, ועל כן צריכים הרבה לשפוך שיח תפילה שלא יכשלו בחינוכם חלילה.
ואמר האדמו"ר כי ברור הדבר שכל מקום תורה חדש שמייסדים ומכוננים הרי שיש בזה השפלה לכוחות הטומאה, ועל ידי כן יש בכח להכניעם. לסיום האציל האדמו"ר עליהם מברכות קדשו להגדיל תורה ולהאדירה ולזכות לקדש שם שמים בכל תהלוכותיהם, ויזכו לסייעתא דשמיא מרובה בעבודת הקודש.