תלמידו של הבעש"ט נותר ללא דגים לשבת, ואז קפץ דג מהמים

הבעל שם טוב הקדוש חיבב במיוחד את רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שהיה קורא לו מנדל'י.

רבי מנחם מנדל היה מראשוני החסידים שעלו לארץ ישראל בראש קבוצה של 300 איש ביחד עם רבי אברהם קליסקר, עליה זו מכונה: "עליית תלמידי הבעל שם טוב".

עליה זו, הייתה מאוד חשובה ומשמעותית לישוב היהודי בארץ ישראל.

בתחילה, גרו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיר צפת, אבל לאחר מכן, עברו לגור בעיר הקודש טבריה, נצטט ממכתב שכתב לחסידיו: "נתבצר לי מקום מן השמים בעיר הקודש טבריה, תבנה ותכונן במהרה" – והעידו חסידיו ששמח מהמעבר לעיר הקודש טבריה.

חסידיו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, הקרוי 'פרי הארץ' על שם סיפרו, מספרים, כי לקראת שבת אחת, לא הצליחו דייגי עיר הקודש טבריה לדוג דגים ממי הכנרת, ותופעה זו נדירה ביותר.

והיה הדבר לפלא גדול.

בהגיע יום שישי, ערב שבת קודש, ולקראת השבת כמעט לכו ונלכה, בביתו של הצדיק רבי מנחם מנדל מוויטבסק – אין דגים לשבת.

ידעה הרבנית כי סודות ורזין הצדיקים מכוונים באכילת הדגים לשבת, ואי אפשר שתהיה שבת ללא דגים. נכנסה לחדרו של בעלה, והסיחה את דאגתה.

כששמע זאת הצדיק, קם ממקומו, חבש את כובעו והתעטף במעילו, ויצא בעצמו לחוף ימה של הכנרת הקדושה.

כשעמד סמוך לשפת המים, נשא עיניו השמימה, וקרא בקול מתחנן: "ריבונו של עולם! אני זקוק לדגים לשבת! הב לי דגים!".

כשסיים את תחינתו, המתין רגעים ספורים – כמו שמצפה לבואם של דגים – אך מאום לא ארע.

חזר אפוא הצדיק וכפל את תפילתו, אך גם הפעם לא נענה.

רבי מנחם מנדל שילש את תפילתו, ומיד כשסיים את תחינתו השלישית, קפץ לקראתו מן המים דג גדול היישר למרגלותיו, ובאותה קפיצה התיז הדג שובל ארוך של מים קדושים על רבי מנחם מנדל.

בשעה ששב רבי מנחם מנדל לביתו, ובידו הדג הקדוש מהמים הקדושים של הכנרת הקדושה – הנכסף, אמר לאחד ממשמשיו בהתפעמות:

"בא וראה כח קדושתה של ארץ ישראל, כשהייתי בחוץ לארץ והייתי זקוק לדגים לשבת, הלכתי הולך לנהר ומיד כשנשאתי תפילה נעניתי. ואילו כאן נזקקתי להתפלל שלש פעמים, ואף זה הגיע עם בזיון (שובל המים)".

וההסבר לדבר, שבחוץ לארץ שאין שום קדושה – ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, על כן, הספיקה רק תפילה אחת. אבל קדושת א"י רבה (וקדושת העיר טבריה שטיהר רשב"י), כדי לפעול בא"י בכח קדושת התפילה, צריך יותר כח מבחוץ לארץ.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש – צידה לדרך לשבוע טוב ומבורך

נביא מאמרותיו של רבי מנחם מנדל מוויטפסק - לימי ספירת העומר:

השכינה הקדושה מלווה את עם ישראל בכל מקום, כפי שכתוב:

"כשגלו ישראל – השכינה גלתה עימם": בכל דבר מצוי חיות אלוקית, שמחיה אותו, וחיות זאת, היא - השכינה הקדושה.

'גלות השכינה': החיות האלוקית מצויה בכל דבר בהסתר, ולכן, היא נקראת 'גלות השכינה', כי לא ניתן לראות, איך ה'חיות' האלוקית מחיה כל דבר.

גלות השכינה – מצויה בחטא: גלות השכינה מחיה גם את החטא, אבל, החטא 'פוגם' ברצון האמיתי של האדם.

"בכל דרכיך דעהו" - שאיפת חיים: כאשר האדם מקשר עצמו למציאות האלוקית, הוא מגלה ורואה בכל דבר גשמי או רוחני המציאות האלוקית.

החטא – יוצר 'מסך': שמבדיל בין האדם לבין הקדושה.

הסרת ה'מסך': אף אחד אינו רוצה, שיהיו מסכים שיבדילו בינו לבין השכינה הקדושה.

משיכת רוח קדושה: ככל שהאדם מרחיק ממנו 'מסכים' שמבדילים בינו לבין הקדושה, כך, הוא מושך עליו 'רוח' טהרה, ובימי ספירת העומר האדם מקבל כח מיוחד, ל'נתץ' מסכים שמרחיקים אותו מהקדושה, והוא יכול לעלות מדרגה לדרגה, ולהכין את עצמו לקבלת התורה.

מצוות ספירת העומר: מביאה לזיכוך לטיהור החומר, שהוא השלב הראשוני של התשובה, ומוסיף רבי נתן, שכל שינוי הכי קטן שהאדם עושה, הוא בבחינת תשובה, והדבר יקר מאוד וחשוב בעיני ה' יתברך (ליקוטי הלכות, מנחה).

השלב השני: זיכוך החומר, מביא את האדם להדבק בשכינה, עד בחג שבועות האדם מגיע לשער הבינה, שער החמישים.

מתנת ספירת העומר – גדלות מוחין: ימי ספירת העומר מביאים עימם 'גדלות' מוחין, שעוזרת לאדם להתעלות מעבר לטבעו.

גדלות מוחין – מסירה 'קליפות': בכל מעשה גשמי או רוחני, האדם יכול למצוא את החיות האלוקית שמחיה אותו, וכך, הוא מטהר ומזכך את המעשה, מה גורם להסרת הפסולת והקליפות שמצויות במעשה.

ה'ניצוץ האלוקי - זיכוך החומר: הניצוץ האלוקי שהאדם מוצא במעשה הגשמי, מזכך את החומר, ומכניסה 'אור מקיף' יותר גדול באדם, עד שזוכה ל: "יגדיל תורה ויאדיר".

"יגדיל תורה ויאדיר" - מלשון 'גדלות', האדם גדל דרגה אחר דרגה בתורה, וזוכה: "נתפרדו כל פועלי און" - הוא מפריד מעצמו אט אט את הפסולת והקליפות שמצויים בו, וזוכה להגיע למתן תורה יותר נקי ומזוכך, שנזכה, אמן! ('פרי הארץ' דרוש לספירת העומר).

יהי רצון שנזכה השבוע לאור אלוקי שיעזור לנו לעלות ולהזדכך לקראת קבלת התורה הקדושה, וה' הטוב יסייע בעדנו, אמן!