ליארצייט של רבי זושא מאניפולי – ב' שבט
מה דיבר רבי זושא עם המזוזה? סגולה לרפואה!
רבי זושא מאניפולי היה אחיו של רבי אלימלך מליז'ענסק, והם היו נקראים: 'האחים הקדושים'.
האחים היו יוצאים ל'גלויות' - מסעות נדודים, בלי כסף ואוכל, ואף נהגו לא לישון יותר מלילה אחד באותו מקום, באחד המסעות הם פגשו את המגיד ממעזריטש והפכו לתלמידיו המובהקים.
תמימותו היתה לפלא בעיני רבים, ונועם הליכותיו משכו אליו המונים, אשר היו באים להתברך מפיו, והתפרסם בעיקר בתמימותו המופלגת, ואהבתו לכל אדם.
סיפור – שהוא סגולה לרפואה!
ה'פחד יצחק' מבאיאן זצ"ל, אומר:
"סגולה גדולה לספר את הסיפור הזה אצל חולה, כדי שגם החולה יתרפא זי"ע" (סיפורי נפלאות מגדולי ישראל, סיפור ע"ז).
וסיפר רבי ישראל יוסף לכ"ק מרן הזקן מבאיאן זצ"ל, שפעם אחת רצה רבי זושא להיכנס לאיזה בית, וכשבא להניח את ידו לנשק את המזוזה, מיד הרגיש שיש בבית חולה, והוריד את ידו מהמזוזה, ואמר בזו הלשון:
"מזוזה! מזוזה! אני אומר לכם - שאני ברוגז עליכם, כי העמידו אתכם על הדלת כדי להגן על הבית, כי הר"ת של שם שד"י הוא: ש'ומר ד'לתות י'שראל, א"כ - מדוע הנחתם שתבוא מחלה לתוך הבית"? ושתק איזה רגעים.
ואח"כ אמר: "הנני באמת ברוגז עליכם, אך מה אעשה, כי הנני מוכרח להתפייס עמכם, אבל, בתנאי שמהיום והלאה תשמרו את הבית, ולא תניחו ליכנס שום מחלה בתוך הבית" ונשק את המזוזה ונכנס לתוך הבית.
והחולה שהיה באותו הבית – מיד נרפא!
רבי זושא נופל למשכב
לאחר זמן, רבי זושא נפל למשכב, הרגיש זאת סבא קדישא השפאלער זיידע, ועשה עבורו פדיון נפש, ואמר בזו הלשון:
"רבש"ע! אם אומר שהר"ר זושא הוא יהודי כשר וצדיק, יבוא איזה מלאך בעל מום ויאמר שזה שקר, אך זאת אוכל לומר לך רבש"ע! ראה נא איך שבכפר פלוני דרים בו אלפיים גוים ערלים:
האם זושא אינו יפה ומשובח יותר מהם? והם הולכים בבריאות הגוף בשלימות! מדוע לא יהיה זושא בבריאות הגוף בשלימות ג"כ?
הלא הוא צריך בוודאי להיות בבריאות השלימות".
והקב"ה שמע את תפילתו, ורבי זושא - נתרפא תיכף ומיד.
לימוד זכות לפני התפילה – על עצמי!
רשב"י הקדוש מביא בזוהר סגולה דומה לקבלת התפילות.
אומר הזוהר הקדוש:
דוד המלך לימד זכות על עצמו כדי שתתקבל תפילתו, ואח"כ:
התפלל על עם ישראל - שיתכפרו עוונותיהם.
אומר דוד המלך: "דברי עוונות גברו מני פשעינו – אתה תכפרם" (תהילים סה', ד') עוונותי גוברים על זכויותי, ולכן:
בחסדך הרבים, תכפר - על עוונותי.
רשב"י מפרש את דברי דוד המלך, ואומר:
"דברי עוונות גברו מני" - העוונות של הרשעים, גברו על העוונות שלי.
אני בעצמי, יודע שחטאתי, אבל:
"כמה חייבין אינו בעלמא דאתגברו חובייהו עלייהו יתיר מני" – לרשעי העולם, יש הרבה יותר עוונות ממני, ואני לעומתם:
נחשב צדיק, ולכן - ראוי שתקבל את תפילתי!
וממשיך הזוהר הקדוש: ו"הואיל כן, לי ולהון פשעינו אתה תכפרם":
ובגלל זה, תכפר גם לי וגם לפושעים על כל פשעינו.
בהתחלה, דוד המלך מלמד זכות על עצמו, ואח"כ מכליל איתו את הפושעים ומבקש שיתכפר לכולם (ויצא, דף קנ, ע"ב עפ"י פרוש 'מתוק מדבש').
אומר רבי זושא דברים דומים...
אם שפע לעוברי רצונו, ק"ו - לבניו אהוביו!
אומר רבי זושא: "תערוך לפני שולחן נגד צוררי" - הקב"ה רואה את מעשי הרשעים, וכנגד זה, את מעשי עם ישראל, וממילא:
הקב"ה יכול להתמלא רחמים על - בניו האהובים.
ורבי זושא מוסיף, שהקב"ה יערוך את השולחן היהודי נגד השולחן של הגויים, וממילא ע"י זה:
"יושפע שפע חיים ופרנסה לבני ישראל" (זמירות שבת סקולען).
יהודי לא עושה - עבירה מושלמת!
רבי זושא מלמד זכות על כל יהודי! ואומר: עד היום לא נברא שלא נברא מלאך משחית "שיהיה שלם בלי מום"! מעבירה של אחד מישראל:
"כי אין שום בר ישראל, עושה עבירה - בחשק גמור וברצון שלם!"
המלאכים שנוצרים מהעבירות, הם בעלי מומים...
כמה זכות, עידוד ונחמה לכל אחד מישראל! וכמה מתיקות! (ארץ צבי).
שובבים – ועדיין בנים!
רבי זושא אמר לקהל בדרשותו:
"הלא הקב"ה אוהב אתכם כל כך, הרי בנים אתם לה' אלוקיכם, והלכה כרבי מאיר, שבין כך ובין כך קרויין – בנים".
גם אם תחטאו, תישארו – בנים למקום! וריגש את הקהל, ואמר:
"ואיך זה שעושים נגד רצונו יתברך? וגעו כל הקהל בבכיה"...
כך עורר רבי זושא את הציבור לתשובה... (ה'נתיבות שלום').
'הארת' התורה – מבטלת 'קטנות'
אומר רבי זושא: "אין צדיק בארץ, אשר לא יפול לפעמים ממדרגתו".
כל צדיק מידי פעם נופל ממדרגתו, ונמצא אז: ב'קטנות'.
אבל, תלמיד חכם יכול לעלות בחזרה ע"י:
"אחיזתו בתורה, המאור שבה מחזירו - לגדלות ולמוטב".
התורה - מאירת עיניים, ואורה מאיר את נשמת האדם, ולכן, כתוב:
"הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב".
"תורתי שמרו" – המאור התורה מחזיר למוטב... (שפתי צדיקים, פר' בחקותי).
היכן זוכים לישועות? בציון הצדיקים!
בעל 'באר מנחם' הגה"צ מקאלוב אומר בשם רבי זושא:
עוד יגיע זמן, שהישועות של עם ישראל יהיו:
"יברכך ה' מציון" – בציוני הצדיקים! (מפי הגה"צ מהאדאס זצ"ל).
יהיה לך מספיק זמן לישון – בקבר!
לפני רבי נתן התקרב לרבי נחמן, הוא היה מקורב לרבי זושא, והוא מתאר שזכה לישון לילה אחד באותו חדר עם רבי זושא, וראה איך שבחצות הלילה רבי זושא זרק את עצמו מהמיטה, תוך שהוא צועק:
"זושא! זושא! קום לעבודת הבורא! יהיה לך מספיק זמן לישון בקבר"!
וכך היה מנהגו בכל לילה...
אין שום השגה בקדושתו הנוראה של רבי זושא, ולא ניתן להבין את הדרגות הנפלאות שהגיע אליהם, על מצבתו נכתב:
"עובד ה' באהבה, ושמח בייסורים, ורבים השיב מעוון".
ונותר לבקש שימליץ טוב על כלל ישראל, ויזכו כולם לישועות, במהרה, אמן!
רבי זושא - תהיה הגרסה הכי טובה של עצמך!
רבי זושא ורבי אלימלך מליז'נסק נקראים: האחים הקדושים, רבי זושא היה הראשון שגילה את אורה של תורת החסידות, וסחף את אחיו רבי אלימלך, ושניהם היו מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש.
אדמו"ר הזקן ביקש מרבי זושא הסכמה לספר 'התניא', ואמר עליו:
"עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה - הייתה יראתו לפלא".
היה נוהג רבי זושא לומר: "שהיסורים כמוהם כסוכר מתוק, שהרי, ממרקין עוונותיו של אדם".
רבי זושא התגורר באניפולי, והיה ידוע כסמל הענווה והתמימות, והיתה לו יראה עילאית עצומה, והיה למדן מופלג.
האדמו"ר הזקן ביקש מרבי זושא הסכמה לספר 'התניא', ואמר עליו: "עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה - הייתה יראתו לפלא".
היה נוהג רבי זושא לומר: "שהיסורים כמוהם כסוכר מתוק, שהרי, ממרקין עוונותיו של אדם".
רבי זושא היה ידוע באהבתו הרבה לכל יהודי, ובדרכו המיוחדת הצליח לקרב רבים לאבינו שבשמים, ולהשיבם מעוון.
'למה לא היית – זושא'?! ואתה - מה איתך?
אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמים למה לא הייתי אלימלך (אחיו) אדע מה להשיב. אבל, אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – יסתתמו טענותי".
בעל התניא מחזק את הדברים, ואומר, שכל אחד יאמר לעצמו:
'אני לא בראתי את עצמי'!
על הכל הקב"ה החליט, אבל, אסור לאדם לשכוח, שקיבל:
'כלים' יחודיים, שבעזרתם ישלים את היעוד שעבורו בא לעולם!
ואל ישווה עצמו לאחרים...
כי כל אחד עתיד ליתן דין וחשבון עפ"י הניסיונות וה'כלים' שקיבל...
גם אתה תהיה - 'זושא'! הגירסה - הכי טובה של עצמך!
סגולת לביטול עצבות - חמין במוצאי שבת
"חמין במוצאי שבת מלוגמא" (שבת קיט). הגמרא לא פרטה איזה רפואה יש מהחמין במוצ"ש, ואמר רבי זושא:
החמין במוצ"ש הוא - רפואה לעצבות!
נרמז בפסוק: "ומחבש לעצבותם" - מחב"ש ר"ת: ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא - וסמיך ליה לעצבותם, רוצה לומר: שהחמין הוא הרפואה לעצבות.
ואמר אחד הצדיקים, שטוב לומר בפה, בעת אכילת החמין במוצ"ש:
'חמין במוצאי שבת מלוגמא' (דברי יצחק).
סגולה למיתוק הדינים – לעשות סעודה
מסופר שפעם אחת, רבי פנחס מקוריץ מל תינוק, ולא היה יכול לעצור את דם המילה, ורבי זושא נזדמן לשם, וציווה להכין מיד סעודה, ולשבת לאכול ולשתות.
אמר רבי זושא: "ויחזו את האלוקים, ויאכלו וישתו" והיינו:
כשרואים שאלוקים - מידת הדין מתגברת, העצה היא: לאכול ולשתות ובזה - ממתקין את הדינים, ואכן, הדם נעצר (דברי אלימלך, פסח).
לברוא מלאך שלם בלי 'אמן' - אפשר?
העונה אמן על הברכה, גדול יותר מהמברך.
מבאר רבי זושא, אמנם המלאך רוחני, אבל, יש לו גוף ונפש רוחניים.
אדם שמברך - בורא את גוף המלאך, והעונה אמן – בורא את הנפש של המלאך, שנותנת למלאך את חיותו, ולכן: "גדול העונה אמן, יותר מן המברך" כי העונה אמן בורא את הנפש.
חידוש נפלא – אם אין מי שיענה אמן על הברכה?
רבי זושא מחדש דבר נורא ונפלא!
אם האדם נמצא לבד, ואין מי שיענה על הברכה, המלאך לא חייב שהישאר בלי נפש...
אלא הפתרון:
אם האדם יברך בהתלהבות, הוא יברא גם את - נפש המלאך!
אומר הכתוב: "והוא באחד, ומי ישיבנו ונפשו איותה, ויעש" כנוסח התפילה בר"ה, ומסיימים במילים: "נורא וקדוש".
"והוא אחד" – אדם שיושב בדד – מי ישיבנו?
אין מי ישיב אמן על ברכתו, אזי, אם:
"ונפשו איותה" – אם הוא יברך בהשתוקקות הנפש, אז:
"ויעש נורא וקדוש" – הוא יברא בברכתו גם את נפש המלאך! (אור התורה, ל'צמח צדק', מאמרי רז"ל, עמ' נד').
השל"ה הקדוש – לא נותן לרבי זושא להפסיק בלימוד
ידוע הסיפור, שבסעודת התנאים של הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנוסטייפל עם הרבנית רייצא בת הרה"ק בעל ה''דברי חיים' מצאנז, התחיל הרה"ק ר' משולם זושא מטאלמיטש אבי החתן למנות את יחוסו כידוע, ואמר שהוא בן אחר בן לרבי זושא מאניפולי, וכשרצה להמשיך למנות את יחוסו גם מצד אימו, הפסיקו מחותנו הקדוש מצאנז ואמר: "ס'איז תענוג"!
ותרץ את הדבר, ואמר שהמגיד ממעזריטש היה מתענה ונחלש, ותלמידיו מאוד דאגו לו, והחליטו לשלוח אליו את רבי זושא, כי היה אהובו חביבו ומראשוני תלמידיו, כדי שיבקש ממנו שישנה ממנהגו, וקצת נקצר את הסיפור...
כשהגיע אליו רבי זושא למלא את שליחותו, ענה לו המגיד ממעזריטש, הרי גם אתה מתענה כסדר, אתמהה... ועשו בניהם 'עסקה' ששניהם יפסיקו קצת מתעניתם.
באחד הימים, נכנס רבי זושא לביתו של המגיד הקדוש, וביקש מהרבנית דבר מאכל, כדי שלא יפר את הבטחתו למגיד, והרבנית ענתה לו, שאין כלום בביתה, ואם ישאר בבית, וינענע את עריסת ילדה הקטן שישן בעריסה, הלו הוא - הרה"ק רבי אברהם המלאך, היא תצא לשוק ותקנה עבורו דבר מאכל, והסכים רבי זושא.
וישב רבי זושא ליד העריסה, ופתח ולמד בספר השל"ה, ובתוך כך, הילד התעורר ובכה, רבי זושא, רצה לעשות קמט בספר השל"ה ולסגור אותו, כדי לטפל בילד.
הגיע השל"ה הקדוש מגן עדן ואמר לו: "דו לערן און יעך וועל וויגן!".
וסיים ה'דברי חיים': "אם השל"ה הקדוש מגן עדן בא, בשביל שלא יפסיק הר"ר זושא מללמוד בספרו, כבר די היחוס של הרבי ר' זושא! ואין מן הצורך להאריך ביחוס עוד" (מפי הרה"ק מהר"י זצ"ל מפשעווארסק).
רק מסיפור זה ניתן להבין, עד כמה לא ניתן להבין, ואין שום מושג והשגה בקדושתו הנוראה של רבי זושא, ונבקש שזכותו תגן על כל ישראל, ויראו ישועות, אמן.
רבי זושא נפטר בב' שבט תק"ס ונקבר אנפולי ליד רבו הקדוש המגיד ממעזריטש, מי שהיה בציונם יודע, שהמקום מלא יראת אלוקים, ויתן להרגיש את קדושתם, הענווה והשפלות שנהגו בה כל חייהם.
לע"נ רבי משולם זושא בן רבי אליעזר ליפמן ואימו הצדקת מיריש מאניפולי, זכות כל צדיקי הדורות תעמוד לכלל ישראל, אמן!