איך הבעל שם טוב הקדוש החזיר גנבים בתשובה?
יהודי אחד הגיע לבעל שם טוב הקדוש ממרר בבכי, ואמר: "הרב חייב לעשות נס ולהציל את הבן שלי"! בני חולה מאוד, ושום דבר שהביא לרפואתו.
הבין הבעל שם טוב הקדוש שמדובר במקרה קשה מאוד, וקרא מיד לשמשו וביקש שיביא מניין של עשרה יהודים גנבים.
והבקשה היתה תמוה מאוד בעיני השמש, והתעלם הבעל שם טוב הקדוש מתמיהת השמש, והאיץ בו לרוץ מיד ולהביא את הגנבים.
הלך השמש וחיפש בעיירה אנה ואנה, מצא את מוישי הגנב, ושכנע אותו להיענות לבקשת הבעל שם טוב הקדוש, ולהגיע אליו, וגם את דוד שהיה טומן ידו, מפעם לפעם במה שאינו שלו הצליח לשכנע, וכך המשיך לחפש ולשכנע, עד שהצליח לאסוף מנין גנבים.
והגיעו לבעל שם טוב הקדוש, ולאחר שדיבר לליבם, עמדו הגנבים להתפלל מעומק ליבם, והנס קרה – ותוך זמן קצר הילד התחיל להבריא ונעמד על רגליו.
נדהמו כולם מהנס הגדול, ושאלו החסידים את הבעל שם טוב הקדוש בתמיהה, מדוע ביקש דווקא מנין יהודים גנבים? והלוא היה אפשר לבקש יהודים פשוטים וכשרים.
ענה על כך הבעל שם טוב הקדוש, המצב של הילד היה כה חמור, ששערי שמים היו נעולים בסורג ובריח, וחשבתי לעצמי, שרק גנבים יוכלו לפרוץ שערי השמים...
ובדרך זאת, ריפא הבעל שם טוב הקדוש את הילד, אך, עורר את זכרון הנשמה האלוקית, וגעגוע הנשמה, וכך, גם ריפא את הנשמות של הגנבים...
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
רבי מאיר מאפטא מבאר בשפה ברורה ובמתק לשונו, את מהות ימי ספירת העומר עפ"י תורת החסידות, ולקורא יונעם ויאיר אור תורתו (עפ"י פרושי 'יסוד החסידות').
ימי ספירת העומר - הכנה למתן תורה: בימי ספירת העומר טמון כח מיוחד, שמעורר רצון וההשתוקקות להתחבר ולקבל את התורה הקדושה.
הרצון מאיר את הלב: הרצון שמתעורר מאיר את הלב באור מיוחד, וגורם לו להרגיש תענוג אלוקי אמיתי, שגורם לאדם רגש ורצון לרצות להתקרב ולהרגיש עוד ועוד את המתיקות של קרבת אלוקים.
הארת ספירת העומר – כתינוק יונק: אומנם, רצון הלב התעורר, אבל, ההארה שמגיעה לאדם, אינה מכח עצמו, ולכן, אין לו כלים מעשיים איך לממש ולהשיג את הארת הרצון שמאירה בו, והוא עדיין לא מקבל את האמונה בפועל, והרצון וההארה נשארים כדבר חיצוני, ומשולה בתורת החסידות ל'יניקה'.
זכירה תמידית של יציאת מצרים – מוציא מגלות לגאולה: הדרך להוציא את ההתעוררות לפועל, להתרומם ולהאיר את נשמתו, הוא ע"י זיכרון תמידי של יציאת מצרים, שאז, עם ישראל יצא מגלות לגאולה, מחושך לאור.
לעורר את האור הקדוש שהיה בזמן - יציאת מצרים: הידיעה שהנשמה מצויה בגלות רוחנית לא רצויה, מביאה להשתוקקות לאמת ולקדושה.
אדם זוכר את האור שהאיר בזמן יציאת מצרים - יכול להידבק באור זה, והארה זו – ממשיכה אליו אור גדול לתוך החושך הרוחני שהוא מצוי בו.
הצדיק מיצר על השיעבוד רוחני: על משה רבנו נאמר: "וירא בסבלותם" ואומר רש"י שמשה רבנו היה משבט לוי, שלא היה תחת שעבוד מצרים, ולכן הוא: "נתן עיניו וליבו להיות מייצר עליהם".
הגלות היא - שיעבוד רוחני: משה רבנו הבין שהשעבוד העיקרי שעוצר את הגאולה לעם ישראל הוא רוחני, ולא קל לצאת ממ"ט שערי טומאה, שהם היצרים והתאוות מייצרים ומשעבדים את הנשמה, ולא מאפשרים להתקרב לקדושה, אבל, גם לזה יש עצה.
אתה בן מלך - לא עבד: מי ש'נתפס' למידה לא טובה, או איזה תאווה - הופך להיות 'עבד' אליה, ו'עבד' הוא – שבוי.
למרות ששבט לוי לא היו משועבד, הוא עדיין לא הגיע לדרגה שלמה בעבדות ה', אבל, היה להם - דעת, והם ידעו:
שעם ישראל נמצא בדרגה הרוחנית - אינה מתאימה לו!
אני בן מלך - לא רוצה להיות 'עבד' לתאוות: אדם שמפנים את העובדה שהוא לא צריך להיות 'עבד' לתאוות שלו, והוא יודע, שכרגע התאווה ששולטת בו - לא מתאימה, ולא ראויה לרמתו ודרגתו - כבן מלך, הוא יכול להצליח לצאת מתאוותו!
מחשבת צער – מנתק מהטומאה ומחבר לקדושה: בכל רגע שעוברת באדם מחשבה של צער על המקום הרוחני שהוא מצוי ושקוע בו, והוא מייצר על כך, ומבין שמקום זה - אינו ראוי לו, הצער – מנתק אותו בכל פעם עוד קצת מהטומאה, ומקרב אותו אל הקדושה.
הנפש מתנתקת אט אט ממה ששנואי עליה, ומתחברת לאמת הפנימית שלה, שהיא בגדר - 'בקשתי את שאהבה נפשי'.
יציאת מצרים – 'לידה' רוחנית: יציאת מצריםנקראת בחינת 'לידה', ואחרי הלידה באים – ימי 'יניקה', שהם ימי ספירת העומר, שבהם סופרים שבע שבתות.
ימי ספירת העומר – 'יניקה' ושמירה עד קבלת הדעת: כמו שתינוק יונק מאימו, והיא מגנה עליו, ושומרת אותו מהמזיקים, כי לתינוק – אין עדיין דעת לשמור את עצמו, כך אנו סופרים שבע שבתות, שרומזים על הארת המידות, שמעוררים את הארת הרצון, ומביאים לגעגוע והשתוקקות הנשמה - להתחבר לאור הקדושה.
שבע שבתות עד להשגת - הארת המוחין: בספירת שבע שבתות רומזות על הארת המידות באדם, עד שמגיעים לחג שבועות, שאז משיגים את הארת המוחין - מוחין דגדלות, והאדם מגיע להארה והכרה עד כמה "גדול ה' ומהולל מאוד, ולגדולתו אין חקר".
צעד קטן – לאור גדול: אשרי כל אחד, שעושה בימים אלו, צעדים קטנים לקראת קבלת התורה ביתר קדושה, וכל יום מקרבים להיות ראוי לקבל את התורה, ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, והבן (עפ"י 'אור לשמים' רבי מאיר מאפטא, על פרשת בהר).
יהי רצון שנזכה השבוע להאיר את הנשמה באורו המיוחד של רבי מאיר בעל הנס, ורשב"י הקדוש וזכותם תשמור ותגן על כל עם ישראל, ורק אורה וברכה, ששון ושמחה, ישמע בעם ישראל, אמן!