מדוע עושים בשביעי של פסח את 'סעודת משיח'?

ומדוע עושים בשביעי של פסח את 'סעודת משיח'?

בשביעי של פסח, נוהגים לערוך סעודה מיוחדת, המכונה: 'סעודת משיח' או 'סעודת הבעל שם טוב הקדוש' (בכל קהילה, הסעודה 'זכתה' לכינוי אחר) ולספר את סיפור נס נסיעתו והצלתו של הבעל שם טוב הקדוש מסכנת הדרכים והשודדים בדרכו לארץ ישראל, וחזרתו בחזרה למז'יבוז', ולשמוח באמונה שהגאולה העתידית קרבה.

סיפור ניסיון עליית הבעל שם טוב הקדוש לא"י ונס הצלתו, יסופר בהמשך, וכאן נאמר, שכאשר הבעל שם טוב הקדוש חזר בחזרה לאיסטנבול, הוא חגג את נס הצלתו, והיה זה בשביעי של פסח.

מאז, הונהג לחגוג בצהרי יום שביעי של פסח את נס הצלתו של הבעל שם טוב הקדוש.

סעודת משיח – עם ישראל יצא בגופו ממצרים, וזאת היתה רק חצי גאולה, כי עיקר הגאולה שתהיה, היא – גאולת הנפש, וזאת הגאולה העתידית, שתהיה גאולת עולם.

סעודת משיח - מוכיחה את השמחה, האמונה והבטחון שכשם שזכינו לגאולה הראשונה, כך נזכה בקרוב לחלקה השני של הגאולה שתהיה גאולת עולם - אמיתית ושלמה.

וכ"ק הרש"ב הוסיף, שראוי לשתות ב'סעודת משיח' ארבע כוסות לשמחת הגאולה השלמה, שהם כנגד ארבעה לשונות של הגאולה העתידית, ממש כפי ששתינו בליל הסדר כנגד הגאולה הראשונה, ונוהגים גם לאכול מצה בסעודה זאת.

ב'סעודת משיח' אנו מוכיחים, שאנו מאמינים שלא רחוק היום שכולם יכירו וידעו, מיהו המלך האמיתי של העולם, ויתגדל ויתקדש ויתרומם שמו של מלך העולם:

"ויקבלו כולם את עול מלכותך, כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד", שנזכה במהרה שיתגלה משיח צדקנו, ונגאל גאולת עולמים, אמן.

סיפור ניסיון עליית הבעל שם טוב הקדוש לא"י ונס הצלתו

הבעל שם טוב הקדוש, בתו אדל ותלמידו ר' הירש, שכרו עגלה ויצאו ממז'יבוז' לכיון איסטנבול, כדי להפליג משם בספינה לארץ ישראל.

הם הגיעו לאיסטנבול ממש בערב חג הפסח, ונשארו לחגוג את ליל הסדר, לפני שימשיכו במסעם.

ידוע סיפור הישועה שהגיע ליהודי איסטנבול בזכות הבעל שם טוב הקדוש, שביטל מעליהם את גזרתו הקשה של הסולטן מושל טורקיה, ולא כאן המקום להאריך.

ביום ראשון של חול המועד פסח: הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו עלו לספינה, והספינה הפליגה לדרכה, אך, מיד אחר הפלגתה החלה להשתולל בים רוח סערה, עד שהספינה חישבה להישבר, ואדל - בתו של הבעל שם טוב הקדוש - נפלה לים, וניצלה בדרך נס.

הרוח נשבה בחוזקה, ונשאה את הספינה ללא דרך וללא כיוון בערך יומיים ברציפות, והבעל שם טוב הקדוש הצטער מאוד, עד שנגלה אליו רבו אחיה השילוני, והראה לו באיזה עולמות הוא נמצא עכשיו [והיו נמצאים אז בבחינת שמות 'אהיה' וצירופי 'אהיה'], והתחזק הבעל שם טוב הקדוש בליבו למתק את הדינים בשרשן.

ביום השלישי שקטה הסערה, ובזמן קצר לאחר מכן הגיעו לאי שלא היה מוכר לרב החובל.

הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה כמו כל הנוסעים כדי לסייר באי, ותעו בהליכתם באי, ולא הצליחו למצוא את הדרך חזרה לספינה.

ביום אחרון של פסח, כשהם הולכים באי אנה ואנה, התנפלו עליהם שודדים שלא הבינו את לשונם, אסרו אותם בעבותות והתכוננו להורגם.

השודדים התיישבו לסעוד את לבם, והניחו את הבעל שם טוב הקדוש, את ר' צבי ואת הצדקת אדל כבולים זה ליד זה.

או אז התעורר ר' צבי ופנה לבעל שם טוב הקדוש ואמר: מה אתם מחשים? עשו איזו פעולה כדי להינצל כפי שאתם תמיד רגילים לעשות.

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: האמן לי, כי עתה איני יודע מאומה כי ניטלו ממני כל המדרגות. אולי אתה זוכר איזה דבר אשר למדתיך? הזכר לי.

אמר לו ר' צבי: גם אני איני זוכר מאומה, זולת אותיות הא"ב בדרך הפשוטה.

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: מה אתה מחשה? קרא לפני את אותיות הא"ב.

התחיל ר' צבי לקרוא לפני הבעל שם טוב הקדוש את האותיות כפשוטם: א' ב' ג' ד'... והבעל שם טוב הקדוש עונה אחריו, בקול ובהתלהבות עצומה - כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.

לפתע הם שמעו קול פעמון, וראו את הקפטן הזקן ואנשי חיל אשר עימו, וכאשר השודדים ראו אותם, הם נחרדו וברחו לדרכם, והקפטן שחרר אותם מכבליהם והובילם בחזרה לספינה.

עוד באותו היום הספינה יצאה מהאי, והגיעה לאיסטנבול בחזרה.

היה זה ביום האחרון של חג הפסח, והבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה על אדמת איסטנבול, לחיים טובים ולשלום, ונתנו לבעל שם טוב הקדוש יין חזק מאוד ושתה ממנו הרבה, והמליץ ע"ז באומרו: "אש אוכלה אש".

עתה ידע הבעל שם טוב הקדוש בצורה ברורה, כי מן השמים מעכבים את בואו לארץ ישראל, ולאחר חג הפסח חזר למז'יבוז' בחזרה (ישנם כמה גרסאות לנס ההצלה).

מסיפור זה לומדים: כיצד ניתן להתפלל בזמן - קטנות מוחין

הסיפור מהווה השראה, מה ניתן לעשות אם מגיע זמן התפילה, ונמצאים במצב של 'מוחין דקטנות'.

כיצד מתפללים בזמן שאין 'דעת': אנו מגיעים פיזית לתפילה, ולא מצליחים להתרכז ולהיות 'נוכחים' באמת בתפילה, המחשבה טרודה ולא מצליחים להתחבר לתפילה. ולפעמים, אנו מרוכזים בתפילה, אבל, רוצים להתפלל יותר בכוונה, כדי לחזק את הקשר והדבקות בה' יתברך.

סוד הדבקות באותיות התפילה

בסיפורנו, ר' צבי זכר רק את אותיות הא"ב, והתחיל לומר אותם בפשטות, והבעל שם טוב הקדוש חזר אחריו בקול ובהתלהבות עצומה כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.

כשקשה להתפלל בכוונה, העצה היא: להסתכל ולהתרכז בסידור, לקרוא את אותיות התפילה אחת לאחת, לקרוא את המילים מתוך עיון בסידור, כפי שלימד הבעל שם טוב הקדוש, שהאדם ידבק באותיות התפילה: "צריך לדבק את עצמו בשטר, שהם האותיות הכתובין בספר, שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו, בין בתפילה" (עפ"י 'בן פורת יוסף').

כלל שחשוב לזכור: כאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה הראויה, תפילה זאת - מעלה את כל התפילות שהאדם התפלל בלי כוונה. התפילות בלי כוונה לא הולכות לאיבוד: תפילות ללא כוונה, ממתינות לתפילה אחת טובה שיתפלל האדם, והתפילה הזאת תעלה את שאר התפילות לפני כיסא הכבוד, והם יפעלו את פעולתם.

הכללים הללו נכונים, הן לתפילה, והן ללמוד תורה, וכל אחד יקח מהכללים, מה שמתאים לאופיו אישיותו ומצבו העכשוי.

יהי רצון שנזכה להתפלל מתוך יראה ואהבת ה' ודבקות באורו יתברך, ויעלו כל תפילותינו לרצון לפני שוכן מרומים, אמן.