איך ניצלים מהמגפה על פי הנעם אלימלך?

מהי העצה לימות משיח, וכך – ניצלים מהמגפה?

רבי אלימלך מליז'נסק היה תלמיד חכם, גדול ומופלג בתורה, והיה ידוע בעמקותו ופלפוליו העצומים בתורה. הוא התקרב ל'מגיד' ממעזריטש זיע"א, בעצת אחיו רבי זושא מאניפולי, וזכה להתעלות במעלות רמות ונשגבות בתורה וביראה.

'האחים הקדושים' - הוא הכינוי הידוע של ר' זושא ורבי אלימלך – שהיו קדושי עליון, אשר יצאו לגלות במשך שמונה שנים, וזכו לרוח הקודש, ולא ניתן להבין בשכל אנוש עד להיכן מגעת קדושתם.

גדלותו העצומה של ה'נועם אלימלך' – היא ענוונותו

לאחר שיצא סיפרו ה'נועם אלימלך', הגיע הספר לידי אחד ה'מתנגדים', והוא שם את הספר - מתחת לספסל, ושאל את האדמו"ר הזקן: מה מהות מחבר הספר?

ענה אדמו"ר הזקן: "גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז, היה שותק, ולא היה אומר - מאומה".

ביום היארצייט של צדיק עניו ושפל רוח, נבקש שיפעל ישועות עבורנו.

ה'תפארת שלמה' מרודומסק אומר על יום היארצייט של רבי אלימלך:

"ביום זה עומד רבי אלימלך - וכפיו פרוסות, והוא ממליץ טוב בעד השופכים שיח על ציונו, וקוראים מספריו הקדושים - ללמוד ולקיים".

לימוד מה'נועם אלימלך' - מסוגל לרפואה

בעל ה'ישועות משה' האדמו"ר מוויזניץ' שהיום חל היארצייט שלו, נהג לומר שהנסיעה לציונו, והלימוד בספרו 'נועם אלימלך' – מאוד מסוגלים לרפואה:

"כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך כי - אני ה' רופאך".

שואל רש"י: "בוודאי כאשר לא ישים - למה לרפואה?"

אומר רש"י, וודאי שהקב"ה לא יביא עלינו את המחלות שהיו במצרים, אבל, מה הקשר להמשך הפסוק: "אני ה' רופאך"?

מה החידוש של ה'נועם אלימלך'?

רבי אלימלך מליז'נסק אומר שנראה לפרש:

מדוע כתוב: "אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא:

אני ה' אשר בראתי שמים וארץ?

שנראה, שלברוא שמים וארץ, זה חידוש יותר גדול - מיציאת מצרים?

אבל, באמת, יציאת מצרים, היא:

חידוש יותר גדול מבריאת שמים וארץ, מדוע?

ידוע שהקב"ה ברא את העולם – כדי להיטיב לבריותיו, ולכן:

בריאת העולם היא, לא חידוש אצל ה' יתברך, כי – זה טבעו!

להיטיב, ולהרבות חסד ורחמים לבריותיו.

אבל, ביציאת מצרים, כשהקב"ה היכה את המצריים - במכות מופלאות:

הוא עשה פעולה – נגד טבעו!

ואיך יתכן שהקב"ה נותן 'מכות'? שהרי ידוע - "מפי עליון לא תצא הרעה"?

מכאן לומדים: עיקר רצונו של ה' יתברך: להיטיב לעמו – צאן מרעיתו.

ולכן: המכות שהמצריים קיבלו, היו:

נגד טבעו של הקב"ה, וזה – החידוש הגדול!

"כי אני - ה' רופאך" – מכל מכה ומחלה ארפא אותך!

החלק הראשון של הפסוק: "כל המחלה אשר שמתי", מתקשר לחלקו השני:

"לא אשים עליך - כי אני ה' רופאך".

שהרי אמרנו, שהקב"ה רוצה רק – להיטיב לעמו, ולכן:

המכות שהמצריים קיבלו, היו - רפואה לישראל - "כי אני ה' רופאך".

"מפי עליון לא תצא רעות" – לעולם!

רק מחלה – שיש לה רפואה, יכולה לבוא על ישראל, ולכן, היא אינה 'רעה' אלא:

המחלה או המכה שהאדם מקבל, היא – טובה עבורו.

"כי מפי עליון - לא תצא רעה" – תכלית המכה טוב.

למרות, שלא תמיד ניתן לדעת או להבין – מה טוב במכה או במחלה.

צריך להאמין: "טוב ה' לכל, ורחמיו על – כל מעשיו"!

דרכו, מהותו וטבעו של הקב"ה – להיטיב עם בריותיו.

הקב"ה – עושה הכל בחסד וברחמים, ולכן:

מכל 'מכה' או מחלה שהאדם מקבל, עוד תצא – ישועה ורפואה גדולה!

שהרי, הקב"ה לא עושה לאדם דבר - 'סתם'!

וכל מה שהקב"ה מביא לאדם, הוא בעבור להביא לו: טובה ורפואה.

כי הקב"ה הבטיח:

"לא אשים עליך" - דבר חסר תכלית או מטרה.

וזהו: גילוי הרחמים הגדולים של הקב"ה לבניו:

שדווקא מכות מיצרים, הביאו לעם ישראל את - הגאולה.

הרהור תשובה מציל מהמגפה

בפרשה, הקב"ה מבקש לספור את בני ישראל, ע"י שכל אדם מביא - מחצית השקל. אבל, ספירה מדוייקת - יכולה ח"ו להביא מגיפה.

"ונתנו איש כופר נפשו" - אדם שחטא - מתחייב בנפשו, אבל, אומר רבי אלימלך יש בפסוק - עצה טובה.

כל אחד שיהרהר בתשובה – יתכפרו עוונותיו, ולא יהיה בו 'נגף', וזה:

"לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם" – פקידה מלשון – ביקור.

הקב"ה בא לבקר את עם ישראל, ואם הם מהרהרים בתשובה:

לא יהיה עליהם שום קטרוג, והספירה - לא תגרום למגפה, ויזכו:

שהקב"ה – יוריד להם שפע ('נועם אלימלך פר' כי תשא).

מה יקרה בביאת המשיח?

ידוע ה'וורט' של ה'נועם אלימלך', שבימות משיח, יהיה ניסיון קשה באמונה, ולכן: צריך להחזיק חזק, ולחזק את האמונה בקביעות.

ואמר שהדבר דומה, לחבל גדול, שמחזיקים אותו משני הקצוות, ומנערים אותו חזק חזק, ורק מי שיחזיק חזק בחבל, שהוא:

'חבל האמונה' - יזכה לקבל את פני המשיח.

תיפול 'על הפנים' – ותמתין! הקב"ה עוד - ירים אותך!

ישנו משל נוסף של רבי אלימלך על ימות משיח:

בזמן זה, הקב"ה ישים את כולם כמו בתוך נפה גדולה, ירקד וינער את הנפה מצד לצד, והיותר זכים ומבוררים - יפלו 'על הפנים':

יקבלו מכות - ויחבטו, ירמסו ויושפלו לארץ.

ויהיו כאלה, שיחייכו להם, תוך כדי שהם שמחים ורוקדים – על הנפה... ואז:

הקב"ה ייקח את החוגגים והרוקדים הללו, ובתנופה גדולה:

יעיף אותם – רחוק רחוק לכל הרוחות, וירים את הנפולים...

בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג של בית המקדש, והוא משמיע לישראל ואומר: ענוים ענוים, הגיע זמן גאולתכם!!!

במהרה בקרוב, אמן!

כדאי לומר היום את התפילה הידועה שחיבר רבי אלימלך מליזנס'ק:

"אדרבא, ותן בליבנו, שנראה כל אחד במעלת חברנו..."

לע"נ רבי אלימלך בן רבי אליעזר ליפמן ומיריש מאניפולי, בעל ה'נועם אלימלך', זכותו תגן על כל עם ישראל, ויזכו כולם לישועות, אמן.

לע"נ אימנו ומורתנו רחל בת ריינה מלכה.

תפילת רבי אלימלך מליז'נסק

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעַת עֲתִירוֹת וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלַּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים, שֶׁתָּכִין לִבֵּנוּ וּתְכוֹנֵן מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּתְשַׁגֵּר תְּפִלָּתֵנוּ בְּפִינוּ וְתַקְשִׁיב אָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַמִּתְחַנְּנִים אֵלֶיךָ בְּקוֹל שַׁוְעָה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה.

וְאַתָּה אֵל רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי לֹא בְּמֶרֶד וּבְמַעַל חָלִילָה וְחָלִילָה מָרִינוּ אֶת פִּיךָ וְדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּמִצְוֹתֶיךָ, כִּי אִם מֵרֹב הַיֵּצֶר הַבּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ תָּמִיד, לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר מְבִיאֵנוּ אֶל תַּאֲוַת הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה וְאֶל הֲבָלָיו, וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ הוּא מְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָתֵנוּ וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, כִּי נֶחֱלַשׁ שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ עַד מְאֹד וְכָשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל מֵרֹב הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְטִרְדַּת הַזְּמַן.

לָכֵן אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נֶאֱמַן בֵּיתְךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ כְדַאי, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לְהֵיטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ וְצַעֲרֵנוּ וְשִׂיחֵנוּ עַל אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקָרֵב עַצְמֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אֲהָהּ עַל נַפְשֵׁנוּ, אוֹי עָלֵינוּ מְאֹד, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְעַתָּה תְּעוֹרֵר נָא עָלֵינוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְתִגְעַר בּוֹ שֶׁיָּסוּר וְיֵלֵךְ מֵאִתָּנוּ, וְאַל יָסִית אוֹתָנוּ לְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֶךָ חָלִילָה, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרַט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוֹתֶיךָ, תְּהֵא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ זַכָּה צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב עִמָּנוּ.

וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה, הַמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְתִקְבַּע אֱמוּנָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וּתְהֵא אֱמוּנָתְךָ קְשׁוּרָה בְּלִבֵּנוּ כְּיָתֵד שֶׁלֹּא תִמּוֹט, וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִּכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ, וּתְהֵא עִם פִּינוּ בְּעֵת הַטִּיפֵנוּ, וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעֲבָדֵינוּ, וְעִם לִבֵּנוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ.

וּתְזַכֵּנוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיוּחָד אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל חָלִילָה, וְטַהֵר לִבֵּנוּ וְקַדְּשֵׁנוּ, וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ, וְתִטַּע אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתֵּנוּ וּבְשִׁבְתֵּנוּ וּבְשָׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ תִּבְעַר תָּמִיד רוּחַ קָדְשְׁךָ בְּקִרְבֵּנוּ. וְנִשְׁעָנִים תָּמִיד בְּךָ וּבִגְדֻלָּתְךָ וּבְאַהֲבָתְךָ וּבְיִרְאָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר וּבְמִצְוֹתֶיךָ, הַכֹּל לְיַחֵד שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.

וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ. וְתַשְׁפִּיעַ רוּחַ קָדְשְׁךָ עָלֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה דְבֵקִים בָּךְ, וְשֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה תַּעֲלֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְמַעֲלַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּזְכוּתָם יַעֲמֹד לָנוּ שֶׁתִּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד נֶעֱנִים בְּעֵת שֶׁנִּתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ עָלֵינוּ אוֹ עַל שׁוּם אֶחָד מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, עַל יָחִיד אוֹ עַל רַבִּים, וְתִשְׂמַח וְתִתְפָּאֵר בָּנוּ, וְנַעֲשֶׂה פְּרִי לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ לְמַטָּה.

וְאַל תִּזְכָּר לָנוּ חַטֹּאתֵינוּ וּבִפְרָט חַטֹּאת נְעוּרֵינוּ, כְּמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: חַטֹּאת נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, וְתַהֲפֹךְ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ לִזְכוּת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מֵעוֹלָם הַתְּשׁוּבָה תָּמִיד הִרְהוּר לָשׁוּב אֵלֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים.

וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ. וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב.

וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ אֵל מָלֵא רַחֲמִים שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.