בראשות אדמו"רים, מורי צדק ומרביצי תורה וחסידות, נערכה אמש (מוצאי שבת) בבבית הכנסת העתיק 'בעל התניא' במאה שערים בירושלים, סעודת ההילולא לזכרו של הגאון החסיד רבי משה וובר זי"ע, במלאות עשרים ושתיים שנים להסתלקותו, בי"ח אדר א' ה'תש"ס.
המעמד נערך בראשות תלמידו המובהק וממשיך דרכו של בעל ההילולה, הגאון רבי עידו־יצחק ובר, המפיץ את תורתו של רבו וממשיך בפועלו בקירוב יהודים.
הגה"ח רבי בנימין זילברשטרום, ממקורביו הוותיקים של בעל ההילולה, התמקד בדבריו במידת אהבת ישראל של בעל ההילולה, שהביאה אותו לקרב את ליבותיהם של אלפים לאביהם שבשמים, וכל זאת תוך שהוא מעמיד שעות יקרות מזמנו שהיה קודש קודשים לתורה ולתפילה - כדי להוציא יקר מזולל ולהכניס יהודים תחת כנפי השכינה, לעתים מתוך מסירות נפש ממש.
גם האדמו"ר מתולדות אהרן - מקורבו של הרב ובר - המשתדל להגיע מדי שנה ליארצייט, השתתף באירוע. בדבריו הנרגשים, אמר האדמו"ר: "בתפילת השבת אנו אומרים 'ישמח משה במתנת חלקו'. מהי מתנת חלקו של משה רבינו עליו השלום? משה רבינו ממליץ על כלל ישראל ומלמד עליהם זכות במסירות נפש, עד שהוא מבקש מהשם יתברך: 'מחני נא מספרך' אשר כתבת'. זוהי דרגת מסירות הנפש של משה רבינו ע"ה לכל יהודי ויהודי".
האדמו"ר הוסיף, "זכינו להכיר את המשפיע הגאון הצדיק והחסיד רבי משה וובר זיע"א, ובמחיצתו ראינו את אותה הבחינה הנשגבה - ממליץ טוב על ישראל בכל מצב. מי שהיה קרוב אליו זוכר את הפשטות, המידות הנאצלות, ה'עֶרְלַאכְקַייט', והקירוב שהרעיף על אידישע נשמות. עד כדי כך התמסר רבי משה זיע"א ליהודים, עד שעם כל גדלותו ותורתו היה עומד ואוסף כסף עבור יהודים נזקקים, אידישע קינדער".
"על בחינה כזו נאמר: 'כי עבד נאמן קראת לו'. עבד נאמן - לא מחפש גדלות, לא צריך פרסומת. רבי משה היה דוגמה של 'פַארְצַייטִישֶׁע'ר אִיד', יהודי אמיתי של פעם, עם התבטלות מוחלטת, עם 'ביטול היש' כפי שמבואר בספרי חב"ד. זוהי הבחינה של 'עבד נאמן קראת לו'".
"ביארצייט של הצדיק, שכה התמסר עבור כלל ישראל - יש לו הכח להשפיע טוב על ישראל. בספרים הקדושים מובא, שביום ההילולא מתעלה נשמתו של הצדיק עוד ועוד והמעשים הטובים ממשיכים לעילא ולעילא. כמו שבחייו היה עבד נאמן ופעל למען כלל ישראל - כך זה ממשיך עתה, שהרי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם'".
עוד אמר האדמו"ר: "יהודים צריכים רחמים גדולים. אנחנו עושים אותו שליח לבקש רפואות, הצלחות וישועות לכלל ישראל. המידות של הצדיק רבי משה זיע"א מחייבות כל יהודי - ללמוד ממעשיו ולדבוק בדרכיו. כמו שהיה הוא משפיע ופשטן באופן נדיר, מסור לכלל ישראל ועבד לכלל ישראל - כך עלינו ללמוד גם, להיות עבד לכלל ישראל, מבלי לחפש גדולה וכבוד".
"ובזכותו של בעל ההילולא זיע"א נזכה שיהיה 'מרבים בשמחה', בהצלחה בשמחה ובסייעתא דשמיא, בפרט לתלמידו כבנו הגאון הרב עידו יצחק שליט"א, שעליו נאמרה הבחינה של 'יהודה יעלה', שהוא מעלה את זכרו של מורו ורבו בכל עת, ממשיך בדרכיו ועוסק בזיכוי הרבים לטובת עם ישראל, ונזכה לראות בישועתם של ישראל במהרה".
המנחה, הרה"ג ר' ינון רוט, ר"מ ב'אוהלי מנחם' ביתר עילית, ציין את התבטאותו הנדירה של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע על בעל ההילולה, לפיה "די להביט בפניו של רבי משה - כדי לקבל יראת שמים".
הגאון רבי יצחק בלנק, מקורבו של בעל ההילולא ומתלמידי החכמים הנודעים בירושלים, סיפר על גודל שקידתו בתורה של בעל ההילולא ועל שליטתו המפעימה בכל חלקי התורה - נגלה ונסתר, ש"ס ופוסקים, קבלה וחסידות, באופן שהפליא את גאוני ירושלים כבר לפני תשעים שנה ויותר.
הגה"ח רבי ישעיהו וובר, שאר בשרו של בעל ההילולא, שהיה קרוב אליו ביותר לאורך שנים רבות, ציין את העובדה ש"כל מה שיש לי - הוא בזכות דודי הצדיק זצ"ל. הוא תיאר את היותו של המשפיע עמוד התורה והחסד, וסיפר איך לפני שישים שנה ויותר נודע המשפיע לא רק בחסידותו וגאונותו, אלא בכך שביתו היה פתוח לרווחה לכל נזקק ומר נפש, בכל שעות היממה, כאשר הרבנית הצדקנית מרת מרים וובר ע"ה עומדת לימין אישהּ הגדול במעשי החסד הכבירים שאין להם אח ורֵע.
את משא הנעילה נשא תלמידו-כבנו של בעל ההילולא, הרב עידו-יצחק ובר, שציין את דבר התורה שמופיע בפתח חידושיו של המשפיע לפרשת כי-תשא, הנפתח בדברי המדרש-תנחומא: "אמר משה לפני הקב"ה; משאני מת - אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה, חייך; כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן - כן בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני - כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן". ובהשגחה פרטית, הסתלקותו של המחבר חלה בדיוק בפרשה שבה הביא את דברי המדרש הנזכרים. "אף לגבי מו"ר המשפיע זצ"ל, ששמו משה, ניתן לומר שתורתו ועבודתו בקודש - נזכרים ונעשים גם י"ט שנים לאחר הסתלקותו, ואף ביֶתֶר שאת ויתר עוז".
במשך שעות ארוכות העלו הנוכחים זכרונות הוד משנות הסתופפותם בצלו של ענק התורה והחסידות ושיתפו בעובדות אישיות ומרגשות סביב דמותו הגדולה, שהטביעה חותם בל-יימחה על יהודים רבים, אשר חבים לו את התקרבותם לצור מחצבתם. זכותו תגן עלינו.
