רבי נחמן על – פרשת שמות
איך נגאלים? סוד הצעקה!
הגאולה העתידית – מתוארת בפרשה.
גלות מצרים, מתארת את כל הגלויות, ויציאת מצרים:
מתארת את כל הגאולות, כולל - הגאולה שתגיע במהרה.
פרעה ממרר לבני ישראל את חייהם בעבודה קשה:
גם אתה מרגיש קצת מרירות - מה'עבודה הקשה'?
כששיעבוד מצרים מתיש וקשה עד מחנק, אי אפשר לסבול יותר, ואז...
בחושך הכי גדול – נולד האור 'כי טוב'!
מזל טוב! בן נולד לעמרם ויוכבד: "ותלד בן ותרא אותו כי - טוב הוא"!
היה אסור שיוודע, שה'טוב' – נולד, הכל קורה בהסתרה בהיחבא.
משה רבנו - נולד, מי שעתיד – לגאול את עם ישראל!
ויקרא שמו 'משה': "כי מן המים משיתיהו" – משה רבנו נמצא בתוך התיבה, על המים, הוא יורד למעמקי מי מצרים, שנקראים - מים זדונים, כדי:
להעלות משם את נשמות ישראל - שנפלו לשם.
משה רבנו מעלה - משמד לרצון
משה הקט, שט ביאור בתוך התיבה, היאור לא מטביע אותו, ובת פרעה מצילה את משה רבנו, והוא - מצליח להכניס בה הרהורי תשובה - עד שהתגיירה.
כאן התורה רומזת על כוחו של משה רבנו, הוא עתיד:
להעלות כל אחד מעם ישראל - משמד לרצון.
אומר מוהרנ"ת: "גם עתה, כל זה עסקו תמיד – להוציא כל הנופלים, ממים הזדונים ממי המבול".
תפקידו של משה רבנו היה להעלות את עם ישראל משמד לרצון:
'שמד' בגימטריא 344, ו'רצון' - 346, ומשה רבנו עומד בניהם, כי הוא בגימטריא: 345.
משה רבנו – מושיען של ישראל בכל הדורות
תפקידו של משה רבנו, וצדיקי הדורות, להעלות את נשמות ישראל.
לעזור להם: לצאת ממצרים, מהתהום שפעורה תחתיהם.
צדיקי הדורות יכולים להוביל ולעלות כל אדם:
ממצב של 'שמד', למצב של 'רצון' עוצמתי וחזק לעשות רצון ה'!
משה רבנו מצית את להבת אש הרצון והחשק בכל נשמות ישראל:
כלל לא משנה לאיזה תהום האדם - הספיק ליפול!
משה רבנו מסייע ועוזר לכל אחד, להיות מודע למעשיו, ולרצונותיו האמיתיים, והוא:
נותן את העידוד והכח לצאת מה'תהום' וללכת בדרך הנכונה.
משה רבנו – עומד באמצע בין ה'שמד' ל'רצון':
ומוציא את עם ישראל מהמייצרים – לגאולה בכל הדורות!
עם ישראל משועבדים במצרים, עד ייאוש...
הם נאנחים מהעבודה הקשה... עד שמגיעים למצב, שזהו – הם לא יכולים יותר! ואז... הם צועקים!
שובב! תזהר – אתה רואה מה אתה עושה?
בימי השובבי"ם - יש בת קול שיוצאת משמים, וקוראת לנו:
"שובו בנים שובבים"!
ולכן, רבי נתן אומר שבימי השובבים, צריך לצעוק לקב"ה:
הרבה יותר חזק, כדי – שיגאל אותנו.
אנו מתנהגים כמו ילדים שובבים - חסרי 'דעת', וזאת הסיבה, שהגאולה עדיין לא הגיעה, אומר מוהרנ"ת:
"שכל אחד הולך בעולם כמו משוגע ושובב ממש, כמו שנאמר: "וילך שובב בדרך ליבו".
מוהרנ"ת מגדיר מי נקרא - שובב או משוגע:
אחד שלא חושב על התכלית של חייו!
והולך אחרי רצון הלב, כזה אדם - לא מרחם על עצמו...
אם הוא היה - רק קצת מרחם על עצמו, הוא היה – מתעורר!
וצועק לה' שירחם עליו, והיה זוכה להוליד מוחין ו'דעת' חדשים, שהם:
"עיקר הגאולה בכלל ובפרט – בכל אדם ובכל זמן".
הגאולה מגיעה, רק אם - צועקים!
אתה עסוק ב'לשרוד' את החיים, ואפילו לא מנסה להוציא את עצמך מה'גלות' - שאתה חי בה.
ואולי, אתה חושב שזה נורמלי לחיות בגלות, ואולי:
נראה לך שהגאולה זה – מותרות?
והאמת, אתה נשאר בגלות כי - שכלך נרדם!
ואתה - בכלל לא חושב! כי מי שחיי בגלות - אין לו 'דעת':
כי אם היה לו דעת, הוא היה - נגאל!
כמו ילד שובב, שלא בדיוק מבין:
מה יהיו תוצאות מעשיו – כך אנחנו!
האם גם ילד שובב יודע - לצעוק? מתי?
מכירים את הילד השובב שאוהב להשתולל כמעט כמו - משוגע?
לדוגמא: הוא יכול לרוץ בשדה פתוח, עם המבט לעננים, ולמטוס שחולף שם, ובלי להסתכל בכלל, אם יש בורות מסוכנים, שהוא עלול ליפול אליהם, למרות שכבר הזהירו אותו, השובב הזה - לא מידי חושב...
ואפילו שהוא רואה שהשקיעה התחילה, ועוד מעט יחשיך, הוא - ממשיך לרוץ כמו שובב ואפילו כ'משוגע'...
ופתאום, הוא נופל לבור עמוק – ומתחיל לצעוק!
בהתחלה הוא המום, אבל - לא נבהל, הוא בודק את העקרבים שמצויים שם... אך, כשמתחיל להחשיך, הוא 'מתפכח' משכרון החושים שהיה שרוי בו:
ה'דעת' מתעוררת לתחייה, הוא קולט את מצבו - ומתחיל לצעוק!
וכשהוא לא נענה, הוא - צועק חזק יותר!
הוא יודע, שאם הוא לא יצעק את נשמתו, הוא יישאר שם לנצח...
"ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו ותעל שוועתם" – האנחה הולידה בעם ישראל - קצת 'דעת', רגע אחד לפני שהמצב יהיה אבוד, הם כבר הגיעו למ"ט שערי טומאה:
ורגע לפני שער החמישים – הם צעקו!
אם תצעק – גאולך תגיע!
יש בתוכך צעקה נסתרת, ואם צעקתך תפרוץ, גם – גאולתך תפרוץ!
בשביל זה, אתה צריך להפסיק להעמיד פנים כאילו - הכל טוב, תתחיל לצעוק:
תקרע את המסכות והדמיונות של חייך, ותצא – לגאולה!
אתה חי ב'הישרדות וב'גלות', 'ומשדר' – שהכל טוב!
תקרע מעליך את ה'קליפות' והמסכים הפנימיים.
רק הצעקה, תעיר אותך מהתרדמת שנכנסת אליה:
תשאג תצעק – ככה אני יותר לא יכול להמשיך!
צעקה שמגיעה מעומק הלב - מביעה את 'חוסר האונים' שאתה מצוי בו.
הצעקה מוכיחה - שאתה לא יכול יותר - להכיל את הכאב!
כשאתה מרגיש אבוד - באמת, אתה צועק - והתוצאה:
מזל טוב - נולדה גאולה!
כמה צריך לצעוק? עד - שישמע יחוס וירחם!
אומר מוהרנ"ת, שעם ישראל היו צריכים לצעוק הרבה, עד:
"שישמע ה' ויבחר משם קול נעים וזך, להמתיק כל הדינים מעלינו".
"ותעל שוועתם" – אם תצעק גם תוושע!
הקב"ה מחכה לקול שלך, כדי – לגאול אותך!
אתה לא גואל את עצמך, הקב"ה – הוא גואלך!
כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות...
שנזכה לגאולה במהרה, אמן!