כיצד נרו של רבי ברוך ממזיבו'ז האיר את הדרך לחסיד?
היארצייט של רבי ברוך ממזיבוז' ביום שני י"ח כסלו, ונספר סיפור שקשור להדלקת נרות החנוכה.
כשהקדוש רבי ברוך ממז'יבוז' נכדו של הבעל שם טוב הקודש, הדליק את נר ראשון של חנוכה, היה מזג אויר סוער במיוחד.
חסידיו עמדו סביבו והאזינו לברכות, הם הביטו בשלהבת הנר הקטנה בהתפעלות, ושרו עימו 'הנרות הללו'.
לפתע התחילה השלהבת הקטנה לרקד בעצבנות עד שנעלמה.
תלמידיו של רבי ברוך נדהמו, ורצו לראות את תגובת הרבי, אך רבי ברוך ממעז'יבוז שקע בהרהורים.
הַשַּׁמָּשׁ ביקש להדליק את הנר שוב, אך רבי ברוך רמז לו שלא לעשות זאת.
לאחר דקות אחדות, אורו פניו של רבי ברוך, והוא התחיל לזמזם 'מעוז צור' עם חסידיו, עד שנשמעה שירה אדירה.
"הבה נשב ליד השולחן ונחוג את חג החנוכה כמו שצריך" – אמר רבי ברוך לחסידיו – "נר החנוכה ישוב אלינו, אחרי שיסיים שליחות חשובה, שהוטלה עליו על ידי בורא העולם".
החסידים שרו, האזינו לחידושי התורה, וחגגו את ליל חנוכה הראשון בשמחה ובהתלהבות - עד שעת חצות. לפתע השלהבת חזרה למקומה, והנוכחים הביטו בפליאה באור הקטנטן שחזר שוב לרצד...
רבי ברוך אמר לחסידים הנרגשים, שהם עוד מעט יבינו, מדוע הנר נעלם וכיצד הופיע שוב. עודו הם מדברים, נשמע מבחוץ רעש גובר של עגלה רתומה לסוס.
העגלה נעצרה ליד ביתו של רבי ברוך, ואחד החסידים המקורבים והמסורים ביותר של רבי ברוך נכנס, בגדיו היו פרועים, פניו היו חיוורות מאימה, אך עיניו זהרו באושר ושלווה רוחניים, והוא נישק את ידו המושטת של רבי ברוך ממז'יבוז'.
הרבי ביקש מהחסיד שידליק נר ראשון של חנוכה, ולאחר שהדליק, סיפר החסיד את סיפורו: לפני ימים אחדים יצאתי למסע, כדי להיות בחנוכה במחיצת רבינו, והייתי צריך להגיע לכאן, יום אחד לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה.
שמחתי מאוד, עד שהמשכתי בדרך גם בלילות למרות החושך, ומזג האוויר הסוער, וכאשר עברתי בקטע מאוד חשוך ביער, שמעתי רעש מוזר, ופתאום תפסו אותי ידיים שריריות, הפילו אותי וערכו בחפצי חיפוש מדוקדק.
שודדי הדרכים חשבו שאני סוחר עשיר, ושיש לי סכום כסף עתק, כשלא מצאו, הם לקחו אותי למקום מסתור של ראש הכנופיה, כדי שיוציא ממני את סודותיי בדרכים 'שלו', ולאחר עינויים כלאו אותי שתי לילות במרתף חשוך.
השמש התחילה לשקוע, וראש הבריונים חקר אותי, וניסיתי להסביר לו שבגלל רצוני להגיע להרגיש את התענוג בהדלקה אצל הרבי, ושזו הסיבה שבעבורה נסעתי במהירות בלי לעצור.
כשגמרתי לדבר, הרהר ראש השודדים, ואמר, שיבדוק את נכונות הסיפור, והאם יש לך באמת אמונה אמיתית באלוקים וברבי שלך.
נשחרר אותך שתמשיך ביער, אך, תדע שיש ביער בורות עמוקים וחיות טורפות, תסע, ונראה אם תצא משם חי.
ואני האמנתי שהקב"ה רחום וחנון, ובוודאי ישמור אותי, ועניתי לו: "כן! אני מאמין שבעזרת השם אצא מהיער בשלום".
ואז הוא אמר, אתן לך ממחטה, ואם תגיע בשלום לפרברי העיר, תזרוק את הממחטה לתעלה שמאחורי תמרור הדרך בעיר רבך, ואנשיי יביאו לי את הממחטה, וזה יהיה לאות, שיצאת מהיער בשלום.
אם אכן כך יהיה, אפרק את הכנופיה ואחזור בתשובה.
אומנם קצת פחדתי, אבל, הבנתי שיש לי אפשרות לקדש שם שמים, ועזבי עם עגלתי את המקום, הלילה היה חשוך ויללות הזאבים נשמעו, והסוסים נעצרו, כי לא ראו את המשך הדרך.
לפתע, ראיתי לפני העגלה שלהבת נר קטנה, והתחלתי לנוע ולהתקדם אם הסוסים בעקבות הנר, והבנתי שזה נר חנוכה שנשלח אלי במיוחד ע"י ה' יתברך להדריך אותי בשלום, כדי שאוכל להגיע לרבי.
הגעתי לשערי העיר, זיהיתי את התמרור שהזכיר ראש השודדים, וזרקתי שם את הממחטה, וסיימתי את חלקי בהסכם, ומיד באתי לכאן, ויהי רצון שאזכה שהשודדים יחזרו למוטב, ויכופר עוונם.
סיים החסיד לדבר, ושלהבת הנר הקטנה דעכה, לאחר שסיימה את תפקידה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש נותן עצה, כיצד להינצל מהדין:
כפי שתפסוק לחברך – יפסק דינך: אומר הבעל שם טוב הקדוש:
אין נגזר על האדם שום דין, אלא, אם כן, הוא פוסק בעצמו כן!
וכשמלמד זכות על חברו – מלמד זכות גם על עצמו!
ומציל את עצמו מהדין! (הבעש"ט על התורה פר' קדושים).
בשמים נותנים לאדם לפסוק את דינו: אומר הבעל שם הקדוש שכאשר רוצים לגזור את דינו של האדם, רוצים לקבל את הסכמתו – לדין שנפסק עליו.
כיצד עושים זאת? גורמים לכך, שהאדם יראה או ישמע על חברו שעשה דבר דומה, ומחכים לראות מה הדין שהוא יגזור על מעשה חברו.
כך פוסק האדם את הדין לעצמו: אומנם, נראה לאדם שהוא פסק את הדין על חברו, אבל, הוא לא יודע, שבעצם, הוא פסק את הדין לעצמו.
נפרעים מהאדם מדעתו ושלא מדעתו: כך, מבלי שהאדם ידע, הוא פוסק את הדין על עצמו – שלו מדעתו, שזה שנאמר:
"נפרעים מן האדם מדעתו ומשלא מדעתו" (אבות ג', טז').
אדרבא, ותן בליבנו, שנראה כל אחד במעלת חברו...
יהי רצון שנזכה השבוע לראות ולעשות טוב, בעיני אלוקים ואדם, ונראה ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו, אמן!