סיפר הבעל שם טוב הקדוש משל על מלך רם ונישא, שמלכותו בכל משלה, ואורו האיר בכל העולמות, וכבודו - מלא עולם.
אלא, המלך עשה מסביבו חומות שיסתירו אותו, ומי שרצה להגיע למלך, היה מתייאש, כי היה רואה את המחיצות והחומות גדולות, הנראים שאין אפשרות לעבור דרכם, אבל, באמת: המחיצות היו רק 'אחיזת עיניים'.
המחיצות היו בנויות מקירות עבים, ובין הקירות היו חיילות רבים ומבהילים, וגם דובים ואריות, ועוד חיות... ועוד כל מיני סוגי מפריעים.
ורק מי שרצה באמת להתקרב אל המלך, והיה לו אומץ לב, יכל לזכור שמדובר – רק במחיצות, והיה יכול להתגבר על מה שראו עיניו, והצליח ולהתקרב אל המלך.
שלח המלך כרוזים שיכריזו בכל הממלכה, שמי שיצליח להתגבר ולשבור את החומות והמחיצות שסביבו - יהפוך להיות שר חשוב בארמון מלכותו.
אנשים רבים ניסו להתקדם לעבר המלך שיושב בארמון המלוכה, כל אחד מהם התחיל קצת להתקדם, אבל, לא היה לו מספיק אומץ להמשיך הלאה, כשראה את המכשולים.
באותו הזמן, בן המלך היה במקום מרוחק מאביו, ושמע את כל מה שנעשה בממלכה, ומאוד התפלא על הדבר.
שאל בן המלך את עצמו, איך יתכן שאבי המלך, שהוא: מלך כל כך טוב ורחמן, מסתיר את עצמו מנתיניו בכאלה הסתרות גדולות?
התחיל הבן להתגעגע לאביו, ורצה לחזור אליו, והיה צועק "אלי אלי למה עזבתני" איך יתכן שאתה אבי הרחמן והחומל, שאני מכיר אותך באמת, מסתיר אתה את עצמך כל מיני מחיצות? זה לא יתכן ששמת מחיצות אמיתית! בטוח שאלו - מחיצות שקר ואחיזת עיניים!
התחיל הבן לצעוק ולבכות וליבו נשבר, ובער בו רצון אמיתי – לחזור לאביו בחזרה, ואכן, חזר הבן לעיר המלוכה של אביו.
וכשהגיע לשם, התחיל לרוץ בכל כוחו לעבר החומות שהקיפו את הארמון, ועבר בנהרות וניסה בכל כוחו להתמודד עם כל המכשולים שנתקל בדרכו.
כשראה אביו את הגעגועים והמאמצים של בנו היקר, ורצונו העז ומסירות נפשו להתגבר על כל המכשולים, ושמע את קולו שקורא לו בתחנונים, התמלא המלך רחמים רבים על בנו, והסיר את כל המחיצות, שהיו אך ורק 'אחיזת עיניים'.
פתאום ראה בן המלך שהדרך לארמון היא ארץ מישורית ונוחה עם גינות ופרדסים, וראה בדרכו את משרתי המלך עומדים המשרתים את המלך בלבוש תפארת, וכל מיני מזמרים עמדו וזימרו לכבוד המלך, והמראה היה מפעים ומרנין, ומילא את ליבו של בן המלך באהבה ואושר עילאי.
והמלך ישב שם על כיסא מלכות רם ונשא, והארץ האירה בכבודו, וכשראה בן המלך את אביו, התמלא ליבו יראה ונפל לרגליו, ושאל:
מדוע הסתרת פניך ממני? מדוע הבהלת אותי ע"י חומות ומחיצות, עד שכמעט התייאשתי מלהגיע אליך? כמעט אבדתי!
אמר לו המלך: קום בני יקירי אהובי, והושיט המלך לבנו את שרביט הזהב אשר בידו, חיזק את לבבו.
הלביש המלך את בנו בגדי מלכות ושם על ראשו את כיתרו, אמר לו:
לא עשיתי את המחיצות האלה, אלא, למען לנסותך, ולדעת את אשר באמת בלבבך, אם אתה ירא ואוהב אותי.
ועתה בני אהובי, לך ועבור בכל העולם, ואני שם את כתרי על ראשך, ונותן אני לך מהודי והדרי, אורי - יאיר על פניך, למען דעת כל עמי הארץ כי - בני אתה.
ולשאלך בני אהובי, מטרת כל המחיצות ששמתי, היה בשביל ששונאיך לא יצליחו להתקרב אלי, כי באמת, הם לא רוצים בטובתך.
אויביך רצו להגיע אלי - כדאי להלשין עליך! כדי שלא תקבל את מלכותך – המגיעה לך בתוקף היותך בן המלך.
אויביך רצו לרשת את מלכותך, כי ידעו הם, שכל זמן שאתה חי - מלכותם לא תוכל להתקיים ולהחזיק מעמד.
ולכן, הם רצו להגיע אלי כדי להלשין על מעשי השובבות שעשית, ואשר שמעת בעצתם, והלכת עימם לבית המשתה, וכמעט דבקת ברע שלהם, וכך הם היו מצליחים במזימתם ומדיחים אותך מהמלוכה, ומולכים תחתך.
ועתה בני אהובי היקר, אל תירא ואל תחת! כי אורך – אורי, ומלכותי אשר בכל משלה - עבורך היא, ולך ישתחוו כולם!
ואתה, כטוב בעיניך עשה, ויעבדו אותך כל גוי הממלכה וידעו כי שמי נקרא עליך.
והנמשל מובן, תן לחכם ויחכם (עפ"י 'דגל מחנה אפרים' בשם הבעל שם טוב הקדוש).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
תורת "המראות" עפ"י הבעל שם טוב הקדוש:
תורת המראות: אומר הבעל שם טוב הקדוש כאשר אדם רואה רע בזולתו, זו הוכחה שאותו רע נמצא בתוכו.
כמו אדם שמביט בראי, אם פניו נקיות, הוא אינו רואה במראה - שום דופי. אבל, אם הוא רואה כתם בראי, סימן – שפניו מלוכלכות.
איך תדע מה אתה צריך לתקן? הקב"ה מיידע את האדם מה חסרונותיו שצריך לתקן - בדרך ייחודית, הוא מזמין אותו לפגוש את אותם החסרונות – בזולתו.
אומר 'בעל הסולם': כל העולם החיצוני הוא מראה, שמהווה - שיקוף של העולם הפנימי של האדם.
אתה רואה את העולם החיצוני, והוא ה'מדריך' שלך – לסדר את העולם הפנימי שלך.
יותר קל לאדם לראות את החסרונות - בזולתו, ומתוך כך, להבין מהם חסרונותיו, ויוכל לתקן את עצמו.
המסקנה: אין מציאות שהאדם רואה את זולתו עובר עבירה, או עושה דבר שאינו הגון, אם אינו 'נגוע' באותו הדבר.
כל דבר שתראה באחר – יש בתוכך מהדבר הזה.
אחרת – לא הייתה רואה את הדבר!
הכל בהשגחה פרטית: אין במקרה בעולם - הכל קורה בדיוק מופתי ומוזמן לאדם, במיוחד בשבילו – ממש.
כל סיטואציה שהאדם נתקל בה בחייו - היא בהשגחה פרטית, ומיועדת עבורו.
נשאלת השאלה: למה הקב"ה לא מראה לאדם את חסרונותיו בצורה ישירה, אלא, דווקא ע"י הזולת?
כי האדם אוהב את עצמו... ואינו יכול לראות את חסרונותיו.
"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" – זה נורמלי לחלוטין.
הקב"ה ברא את האדם עם - מנגנוני הגנה טבעיים, ולכן, האדם רואה בחסרון הזולת, ומאשים אותו, ואינו מבין:
שהקב"ה נתן לו בהשגחה פרטית מדויקת, לראות את החיסרון של השני לתועלת האדם – לתיקון עצמו! ותפקיד האדם לתקן את חסרונו.
זוהי המתנה שהאדם מקבל בצורת 'האדם' השני, ולכן:
תפקיד האדם, לתקן את מה שמפריע לו באדם השני, וכאשר הוא מתקן את עצמו, הוא משפיע על כל העולמות, ונותן כח לזולתו לתקן את עצמו - בצורה עקיפה.
כשאתה לא 'נגוע' בחסרון – ה'ראי' תמיד יהיה נקי: אם ראית שהזולת עושה דבר שאינו ראוי, ויש לך רצון לעזור לו – סימן שאתה אינך נגוע באותו החיסרון!
הרצון שלך לעזור לשני, מוכיח שאתה לא מרגיש את הרע של השני, למרות שעשה דבר שאינו ראוי.
יהי רצון שנזכה השבוע לרוגע ושלווה, ונתבשר בשורות טובות, רפואות וישועות ממקור החסד והרחמים, אמן!