כיצד ראו שהשכינה שורה על הבעל שם טוב הקדוש בתפילתו?
הדבר היה בר"ח או בחול המועד פסח כשהיו צריכים להתפלל את ההלל, סיפר ר' אברהם אב"ד דקהילת קודש דובאסאר, שהיה לפני כן שליח ציבור בבית המדרש דקהילת הקודש מעז'יבוז'.
ר' אברהם היה מתפלל את תפילת שחרית לפני התיבה, והבעל שם טוב הקדוש היה מתפלל במקומו, והיה מנהג הבעל שם טוב הקדוש, שאת תפילת ההלל הוא התפלל בעצמו - כשליח ציבור לפני התיבה.
בעת תפילתו, השכינה הקדושה הייתה שורה עליו, והדבר היה ניכר - לעין כל המתפללים עימו.
בעת תפילת שמונה עשרה ובזמן חזרת הש"ץ, היה נרעד רעדה גדולה, והיה רועד והולך - כדרכו לרעוד תמיד בתפילתו, כל מי שראה אותו בשעת התפילה - ראה את הרעד, והיה מתעורר אף הוא - ביראת שמים טהורה.
פעם אחת בראש חודש (או בחול המועד), כשסיים ר' אברהם הנ"ל את חזרת הש"ץ, עדיין היה עומד הבעל שם טוב הקדוש במקומו ורועד, ואינו הולך אל התיבה להתחיל את תפילת ההלל.
בא החסיד ר' וולף קיצעס והציץ בפניו - וראה אותם בוערות כלפידים, ועיניו בולטות - והיו פתוחות ועומדות בלי תנועה כמו גוסס ח"ו.
רמז ר' זאב הנ"ל לר' אברהם, ובאו שניהם יחדו ולקחו אותו, זה בידו האחת וזה בידו השניה - והוליכו אותו אל התיבה, והלך עמהם ונעמד לפני התיבה, ורעד ערך מה, ופתח ואמר את תפילת ההלל - והכל ברעדה.
גם כאשר סיים את הקדיש המשיך לעמוד שם, ורעד זמן רב, והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח הבעל שם טוב הקדוש מרעדתו, אשרי עין ראה כל אלה...
מהשראת שכינה על הבעל שם טוב הקדוש - רעדה הארץ:
שמעתי מהרב דקהילת קודש פולנאה, מחבר הספר 'תולדות יעקב יוסף', שפעם אחת עמד כלי גדול עם מים ליד מקום התפילה, בשעה שהבעל שם טוב הקדוש היה מתפלל, וראו את המים - נעים ונדים.
השראת השכינה הייתה שורה על הבעל שם טוב הקדוש, ומזה - רעדה הארץ, כמו שכתוב:
"מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאד".
בארץ הרעד לא היה ניכר, אבל:
על הכלי עם המים - היה ניכר הרעד - במאוד מאוד, אשרי העם שככה לו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
האם ניתן לדעת מה השכר שנקבל על מצוות קלות או חמורות?
אומר הבעל שם טוב הקדוש: "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" המילה זהיר, היא מלשון:
"והמשכילים יזהירו" – נשמת האדם תזהיר, מלשון:
זוהר - היא תאיר ממצווה קלה כמו שתאיר ממצווה חמורה.
שכר המצוות תלוי - בכוונת הלב:
מדוע יתכן שהנשמה תאיר ממצווה קלה, כמו שתאיר ממצווה חמורה?
'רחמנא ליבא בעיי' – הקב"ה בוחן כליות ולב.
הקב"ה – הוא היחיד שיודע מה באמת הייתה כוונת הלב, וטהרת הלב של האדם בזמן קיום המצווה:
והמצווה מאירה באדם – כפי כוונת ליבו, ולכן:
יתכן שמצווה קלה תאיר בלב האדם, כמו שתאיר מצווה קשה וחמורה, שלא תהיה מתוך כוונת הלב...
ואור נועם ה' שוכן ומאיר בלב ובנפש האדם, כפי כוונתו בקיום המצווה.
החכם עינייו בראשו:
כל מצווה לוקחת זמן, בלי קשר אם מקיימים אותה עם כוונת הלב או בלי כוונת הלב, האם לא 'משתלם' לעצור לרגע את העיסוקים הנלווים, ולקיים את המצווה מתוך שימת לב? ולשים במצווה קצת לב ונשמה?
בימים אלו צריך הרבה זכויות, ניתן ללב להאיר לנו ישועות...
יהי רצון שנזכה לשבוע מבורך בישועות, ונרגיש את הארת הנשמה לאחר כל המצוות שזכינו לקיים בימים אלו, אמן.