רבי משולם נתן מרגליות ראב"ד דבארדיטשוב, סיפר קצת שבחו של אביו, שהיה מתענה כל ימיו משבת לשבת, וסיפר שאביו היה יוצא ונכנס בבית הגאב"ד, וקירב אותו מאוד והיה נושא ונותן עימו בהלכה.
פעם אחת בא אבי רבי משולם נתן לביתו של הגה"צ רבי מאיר - כמדומה ברביעי בשבת – וכשנכנס לא מצאוהו, ושאל את אנשי ביתו אם הרב הלך מהבית, ואמרו לו שלא עזב את הבית, ויתכן שהוא נמצא באחד מחדרי הבית.
והיות שאבי ז"ל היה רגיל עמו, הרשה לעצמו לחפש אחריו, והלך מחדר לחדר, ובהגיעו לפני החדר האחרון ראה שהדלת סגור מבפנים, והרגיש שהרב שם, והיה מעונין לדעת מה מעשהו בשם?
וראה ע"י חור המפתח, שהרב לוקח מעט מרקחת מתוך כלי אשר לפניו ואכלו. ותהי הדבר לפלא גדול בעיניו, ונכנס לחדר הגדול עד בואו של הרב, והתאפק ולא שאלו לפשר הדבר.
כעבור זמן לא רב נזדמן לאבי ז"ל להיות באותו יום מסויים ובאותו השעה בבית הרב ושוב לא מצאו, וחיפש אחריו, והדבר חזר על עצמו כבפעם הקודמת, אבי לא יכל להתאפק ושאל את הרב:
יגיד לי כבוד הרב, אם אתם מתענים רק תענית הפסקה, מדוע לא תסעדו סעודה כראוי, ואם אתם מתענים משבת לשבת, למה תקלקלו את התענית במעט מרקחת?
והשיב לו הרב: מנהגי זה לא יודע איש, אך כאשר ראית אתה זה פעמיים, מוכרח אני להגיד לך את האמת.
הלא אתה יודע שאין אני ח"ו מאלו שמתנגדים על צדיקים תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, אך גם לא מהמאמינים הגדולים, ולכן, אני אוחז בדרך של פשרה.
כאשר בא צדיק אחד לעירנו, הנני הולך לקבל פניו ויושב אצלו קצת ומתברך מברכתו, ובזה יצאתי ידי חובתי, ואינני הולך שוב אליו לא בחול ולא בשבת.
פעם אחת בא לבראד רבי זושא מאניפולי זי"ע והלכתי כמנהגי לקבל פניו וישבתי מעט אצלו, והוא זי"ע ציווה למשמשו להביא כיבוד, וכיבדני לעשות ברכה ולטעום.
אמרתי לו: במחילה מכבודו, איני יכול לטעום מאומה מחמת שכבר קבלתי עלי תענית משבת לשבת, אך, הוא הפציר בי עד בוש שאטעם וסירבתי.
ובאמת, אם הייתי מאמין גדול, לא הייתי מסרב אף שקבלתי תענית משבת לשבת, ואחר שאיני מאמין גדול - לא רציתי לעבור על קבלתי.
כשהלכתי ממנו והוא ליווה אותי עד לדלת, וכשפתחתי את הדלת לצאת, פנה אלי ואמר בלשון הקודש: בראדער רב! דעו לכם, שמעתה אתם כבר לא תתענו משבת לשבת, אפילו לא פעם אחת - כל ימי חייכם!
ויהי כמצחק בעיני, אך המציאות – באמת השתנתה!
ומאותו שבוע ואילך, בהגיע זה היום והשעה, אם אינני טועם מאומה הריני מגיע לכלות הנפש ממש, ומוכרח אני לטעום, כדי להחיות את נפשי ('נר ישראל' בשם גדולים מעשה צדיקים).
זה התלמיד קדוש עליון רבי זושא מאניפולי, ומה נאמר על רבותיו המגיד הקדוש ממעזריטש, ומנהיג שושלת תורת החסידות הבעל שם טוב והקדוש? זכות הקדושים תגן עלינו, אמן.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
העיקר שעבורו בא האדם לעולם הוא, להתמודד עם הבלבול והשקר של העולם הזה, להתמודד עם הקשיים והמניעות, ולהתגבר עליהם ולהתקרב לה' יתברך.
תפקיד האדם לברר לעצמו, מה האמת ומה השקר, ולהגיע למסקנה הנכונה, הבעל שם טוב הקדוש מדגיש, שעיקר הבחירה שיש לאדם ניכרת: בריבוי הקשיים והמניעות שיש לו.
עיקר התגבורת של האדם היא, ש'יגייס' - 'חשק דקדושא', ואותו ניתן לקבל ע"י שהאדם יסתכל ויברר לעצמו מה האמת.
האדם יראה את פחיתות העולם הזה, ויזכור שהכל 'צל עובר', ועדיף לסבול את מרירות עמל עבודת ה', ולזכות לחיי עולם הבא (דרש טוב, מניעות וניסיונות).
הבעל שם טוב הקדוש מדגיש, שדווקא בימים שהאדם מרגיש ירידה, הם הימים שירימו אותו לדרגה הבאה, והם ה'מקפצה' להתחזקות והתקרבות לה' יתברך.
הקב"ה יודע שנטעה ונחטא, והוא רוצה שכל הזמן 'נלחם' על האמת שאנו שואפים אליה, כי האמת מתבררת מתוך הניסיון והקושי, והיא מרימה את האדם ועוזרת לו לא לסטות מהמסלול הנכון.
העולם הזה – מסלול אימונים של האמונה:
בכל שלב של התמודדות עוברים לשלב הבא, למקום יותר גבוה "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה" כשעולים בסולם יש גם ירידות, אבל, סופם – עליה.
לפעמים יצר הרע מטעה את האדם, ומראה לו כאילו הוא עבר עבירה גדולה, כשכל מטרת יצר הרע שהאדם יכנס לעצבות, וכך יתבטל מעבודת ה'.
אומר על כך הבעל שם טוב הקדוש, שהאדם צריך לזכור שגם אם הוא קצת חטא, העצבות יכולה לגרום לו - לחטוא יותר!
הפתרון: האדם יאמר ליצר הרע שהוא לא עובד את עצמו, ולכן, גם אם חטא, הוא חוזר לקיים מצוות, כי רק כך הוא יכול לעשות נחת רוח לה' יתברך, יותר מאשר אם 'יתבוסס' בחטאו.
מדגיש הבעל שם טוב הקדוש בצוואתו, שכלל גדול בעבודת הבורא הוא – להיזהר מעצבות עד כמה שאפשר (צוואת הריב"ש).
חשוב לזכור שתכלית הירידה היא העליה, וכל ניסיון שהתאמצנו לעמוד בו, הופך לסולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה, ועושה נחת רוח גדולה לה' יתברך.
זה בדיוק הסיפור! ולכן, אסור להתבלבל! כי, רק כך ניתן להגיע לדרגה שגבוה יותר מדרגת המלאכים.
יהי רצון שנזכה השבוע לעשות נחת רוח לה' יתברך, ונרבה זכויות שיעמדו לעם ישראל, ונשמע בשורות טובות, אמן.