מעשה בחנוני אחד מקהילת-קודש מז'יבוז שהיה סוחר בדים, שבנו הלך לברסלוי ושהה שם הרבה זמן, ולא חזר למז'יבוז בחזרה.
לאימו היה צער גדול מכך, ולכן, אמרה לבעלה שילך לבעל שם טוב הקדוש לשאול היכן הבן נמצא.
אבל, הבעל שם טוב הקדוש לא היה חשוב בעיני בעלה, ולא רצה ללכת אליו, ואשתו, אילצה אותו ללכת, עד שלא נותרה בידו ברירה, והלך.
ובא אל הבעל שם טוב הקדוש וצחק ואמר לו: אשתי אמרה שאתם יודעים איזה דברים, על כן, באתי כדי שתאמרו לי היכן בני נמצא.
ענה לו הבעל שם טוב הקדוש: על דברים כאלה אני מסתכל בבית הכנסת.
הבעל שם טוב הקדוש לקח את ה'לולקע' (מקטרת) והלך לבית הכנסת, ובא לאותו אדם ואמר לו: אני ראיתי אותו שהוא עדיין בברסלוי, והולך בכובע של דייטש (כובע של בני אשכנז).
שכן, כך היה המנהג שם, שכאשר היו גומרים הסוחרים את המשא ומתן ביניהם, היו מחליפים את הכובעים, וזה היה סימן לגמר המקח.
אותו האיש, עשה לעצמו סימן כדי לזכור באיזה יום היה המקח, כדי לבחון את אמיתות דברי הבעל שם טוב הקדוש.
כשבנו חזר מהדרך, שאל אותו אביו: באיזה יום היה גמר המשא ומתן?
אמר לו הבן את אותו היום, כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש שהחליפו את הכובעים.
שאל אותו אביו: מפני מה לא שלחת לי אגרת דרך בית הדואר, כמו ככל שאר הפעמים?
אמר לו: מפני שנזדמן לי קונה טוב באמצע הדרך ומכרתי לו את הסחורה, והייתי צריך להעביר את הסחורה לבית הסוחר, ונטיתי מן הדרך שבא נמצא בית הדואר, ושם קניתי סחורה אחרת והלכתי לברסלוי, ועל כן איחרתי לבוא בחזרה למז'יבוז.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
בראתי יצר הרע, בראתי תבלין – זאת התורה, רצה לומר: מה גדולה אהבתו וחיבתו של ה' יתברך לעמו ישראל, שאמנם הקב"ה ברא את יצר הרע, אך, יחד עם זאת ברא את התורה, והוא זה שנותן לאדם כח לכבוש את היצר הרע ולהמתיקו ע"י התורה, כמו תבלין לקדרה.
ומכאן נמצא, שהקב"ה עוזר לאדם להמתיק את יצר הרע ע"י התורה, הכל הוא ממנו ושלו - האדם לא פועל מכוחו.
ואעפ"י כן, לה' יתברך יש תענוג גדול מזה שבניו מתגברים על יצר הרע, עד שהוא מתפאר בנו, כאילו אנו עשינו את הדבר - מעוצם ידינו.
ומזה אפשר לראות עד כמה גדולה האהבה שיש לה' יתברך לילדיו, שיש לנו חיבה יתרה אצלו יתברך, ואהבתו רבה לבניו, ולכן, קרא לנו: "בנים למקום".
"שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח?" ענה להם, שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים (סנהדרין צח', ב').
הבעל שם טוב הקדוש נתן הדרכה בדרכי לימוד התורה:
כדאי לאדם שילמד ויעסוק בכמה נושאי לימוד, ולא רק בענין אחד, כי אם האדם עוסק רק בענין אחד, הנושא יכול להראות עליו כ'משאוי'.
אפילו שבזמן הלימוד לא ניתן לדבק בה' יתברך, מכל מקום צריך ללמוד, כי: התורה 'מצחצחת' את נשמתו של האדם, ואם האדם לא יעסוק בדברי תורה – תבוטל דבקותו.
כשהאדם לומד, הוא צריך לנוח מעט בכל שעה, כדי להדבק עצמו בה' יתברך.
מכח התורה שהאדם למד, אם בהמשך היום מזדמן לאדם שצריך לעשות איזה דבר, ואינו יודע אם לעשות או לא, ואיך לעשות, מכח מה שהאדם למד במהלך היום, הוא יוכל לדעת איך לעשות את הדבר.
כשהאדם דבוק בה' יתברך, ה' יתברך יזמין לו שתמיד ידע מכח התורה, מה צריך לעשות - ויצליח בכל דרכיו.
כאשר האדם דבוק בה' יתברך, ובוטח בו שהוא ישיג חפצו, אכן - כך יהיה.
כל פעולה שהאדם עושה – יעשה בזריזות, כי כל פעולה שהאדם עושה, יכולה להיחשב ולהיות עבודת ה', וכשיחשוב ויכוון על כך שעושה עתה את רצון ה' יתברך - ירבה שכרו.
"ישראל אשר בך אתפאר" – לה' יתברך יש התפארות גדולה, תענוג ושעשוע ממעשי עמו ישראל, ושמח הוא במאוד מאוד, בתורה ובתפילה של עמו ישראל, שעושים הם את רצונו יתברך (מתוך הנהגות ישרות השלם והמבואר).
יהי רצון שנזכה להרגיש את התענוג מעבודת ה' יתברך, ונתענג על ה', אמן.