שמעתי מפי המגיד מישרים רבי לייב מלאדיזען, שפעם אחת גזר רבי שלום מארץ המערב (המקובל רבי שלום שרעבי – הרש"ש שהיה ראש ישיבת המקובלים בירושלים בשנים ת"פ – תקל"ז), תענית על שלא ירדו גשמים בירושלים, רבי שלום שרעבי היה צדיק גדול וחשוב, וציווה שכולם יתכנסו בבית הכנסת אחד להתפלל כדי להתפלל ביחד.
והוא שלח לקרוא לרבי גרשון מקיטובר גיסו של הבעל שם טוב הקדוש, כדי שיתפלל לפני התיבה. ובירושלים המנהג היה, שמי שמתפלל לפני התיבה, צריך לומר דברי כיבושים (תוכחה).
הדרשנים בירושלים נהגו לומר דבר מהגמרא או המדרש או פסוקים כצורתן וכהוייתן, דהיינו בלשונם המדוייקת ולפי הסדר, ואם מי שעלה לפני התיבה השליח היה משנה מהלשון המדוייקת, הדבר היה לו חרפה.
רבי גרשון מקיטובר הכין את עצמו לדרוש, וכל הלילה חזר על הלשון המדויק של הדברים כמה פעמים בכדי שלא יטעה, ויאמר את הדברים כהוייתן, ועל כן, הוא לא ישן כל הלילה.
באשמורת הבוקר ניחר גרונו, ואמר לבנו רבי לייב: 'נתקלקל מילולי' (נלקחה ממני יכולת הדיבור), לך לרבי שלום שרעבי, ואמור לו, שאני, איני יכול להתפלל.
וכל אחד מהם התפלל במקום שרגיל להתפלל בו, ורבי שלום שרעבי התפלל בבית המדרש שלו במקומו, וירד אדם אחר לפני התיבה.
ובתוך השירה בתפילה שמע רבי שלום שרעבי שחזר הקול של רבי גרשון, ומיד אחר התפילה של לחש, ציווה שילך להתפלל ליד העמוד, ורבי גרשון ירד לעמוד לפני העמוד את החזרה של תפילת שמונה עשרה בקול, והתחיל לומר את הסליחות.
לאחר הפתיחה של הסליחות, ירד מהתיבה ולא רצה להמשיך עוד לומר את הסליחות.
ושאל אותו בנו רבי לייב מפני מה עשה זה? והשיב לו: כי בפתיחה הרגיש היתה התפילה שגורה בפיו, ומי שתפילתו שגורה בפיו, יודע - שתפילתו תתקבל, ולכן, אמר, הרגשתי שאם אומר עוד סליחות ירדו תיכף גשמים, ויראתי מגסות רוח, לכן לא התפללתי, כי אני יודע שירדו גשמים שניים או שלושה ימים רצופים לאחר זה, וכן היה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
יסוד עצום לקבלת ישועות - ומיתוק הדינים:
הפרשה מלמדת שהקב"ה אמר לנח לבנות תיבה ולהיכנס אליה, כדי להינצל מהמבול, וזה לימוד עבורנו לדורי דורות.
הבעל שם טוב הקדוש גילה סוד עצום, שמביא ישועות – לכל אדם, והוא טמון בפרוש על הפסוק: "בא אל התיבה".
הבעל שם טוב הקדוש מפרש את המילה 'תיבה' – תיבת התורה והתפילה.
כשיש לאדם צרה, הוא יכול לבנות תיבה ולהיכנס אליה, ולהינצל מהמבול, דהיינו - לזכות לישועות.
כאשר האדם ומתחבר לתיבות התפילה ומתפלל בכוונה, הוא בונה לעצמו תיבה, דהיינו, כשהוא נכנס לתוך 'תיבת נח' – תיבות התפילה, הוא ניצל מ'המבול' שיש לו בחייו, כל צרה בכל תחום, ביכולתו להפוך את ה'צרה' - ל'רצה' ול'צהר'.
מטרת ה'צרה' והיסורין: הקב"ה אוהב את בניו ורחמיו על כל מעשיו, וקל וחומר, על כל בריותיו, כך, שאין מטרת ה'צרה' שהקב"ה מביא לאדם - לעשות לו 'צרות', אלא, לגרום לאדם לחזור ולהתקרב אליו.
כאשר האדם 'מריח' שמגיעה 'צרה', או שהצרה כבר מצויה, והוא מתפלל עליה מתוך אמונה אמיתית בה' יתברך, שרק הוא יכול לעזור לו ולהציל אותו - הוא מגיע לחיבור לקב"ה ע"י התפילה!
התפילה מגלה את הרצון האמיתי הפנימי של האדם, שהוא:
להיות מחובר לבורא עולם, וזה פותח לאדם 'צוהר' - חלון לישועות.
כיצד חיבור לתיבות התפילה מביא לאדם ישועה?
האפשרות של חיבור האותיות מוכיח את המטרה האמיתית של הצרה, הצרה, היא שמגלה את הרצון האמיתי והחיבור, והוא שמחזיר את האדם למקומו האמיתי והנכון – לאביו שבשמים.
המאמץ בתפילה, מביא לחיבור אמיתי למילות התפילה, כי האדם אומר אותם בכל הכח והחיות ע"י חיבור בין המילים לנשמה.
והלב, גם כן קשוב ומרגיש את החיבור לתפילה מתוך מקום עמוק ופנימי בנשמה.
הדעת מושכת לתוך מילות התפילה 'אור אלוקי', וכך, הנפש מצליחה גם להתחבר ולהאיר מתוך מילות התפילה.
תפילה כזאת, יכולה להפוך כל 'צרה' לישועה - ל'רצה' ול'צהר' – מה הכוונה?
תפילה מתוך חיות מראה על פנימיות הרצון שיש לאדם, לדבק ולהתקשר לה' יתברך, וזהו ענין של 'רצה' – רצון האדם.
התפילה משנה לאדם את ה'גזר דין':
התפילה יכולה לשנות לאדם כל גזר דין שנגזר על האדם, ויותר מזה, כל דבר שקורה לאדם - יכול להפוך לטוב מוחלט.
הישועה מגיעה בעזרת – 'סוד האותיות':
הבעל שם טוב הקדוש מסביר דבר נפלא:
הגזר דין שיש על האדם - יורד מהשמים כאותיות.
ע"י תפילה, האדם יכול 'לשחק' עם האותיות ולהפוך אותם לצירוף אחר, כי מדובר באותם האותיות ממש.
האותיות 'צרה' - יכולות להפוך לצרוף של עוד מילים.
המילה 'צרה' יכולה להפוך ל'צהר', ולצרוף המילה 'רצה'.
וכך, ה'צרה' נהפכת ל'צהר' לאדם ו'רצה', והוא מקבל את רצונו – את הישועה.
הרצון האמיתי של האדם בונה - 'צוהר לתיבה'.
ואם נדייק את דבר של הבעל 'תולדות יעקב יוסף' בשם הבעל שם טוב הקדוש, התפילה בכוונה, הופכת כל 'צרה' של ה'הצר' הצורר רחמנא לצלן - ל'צהר', על דרך: "עת צרה היא ליעקב -וממנה יוושע".
כשהאדם מתפלל על הצרה שיש לו - הצרה הופכת לצוהר, והוא מקבל ישועה גדולה, כי הוא מוגן בתוך תיבת נח - מכח החיבור לתפילה.
ולא זאת בלבד, אלא, שהאדם יפטר מהצרה "וממנה יוושע" דווקא מאותה הצרה – תצא לו ישועה!
מסביר הבעל שם טוב הקדוש, כי ענין ה'צהר' הוא, שהוא מאיר באור רב, כמו שהשמש מאירה בצהרים, שאז יש לה תוקף גדול, כמו שכתוב: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (ספר המאמרים).
ולכן, רבי אלעזר אומר את המסקנה: "לעולם יקדים אדם תפילה - לצרה" (סנהדרין מד), כי ע"י שהאדם מקדים תפילה, האותיות 'צרה' יהיו לו ל'רצה' ו'צהר' (תולדות יעקב יוסף פר נח), והבן, כי זהו סוד גדול.
הקב"ה ברחמיו הרבים - מציל את האדם מהצרה.
אבל, דווקא מאותה הצרה, צומחת לאדם הישועה!
וזה הכוונה: ממנה דייקא – אוושע, ומהמכה הקב"ה בורא לאדם רפואה, כמו שכתוב: "וממכותיך ארפאך" (ירמיהו ל, יז).
יהי רצון שנצליח לעשות 'צוהר לתיבה', וע"י זה נתחבר ל'אור' ה'אין סוף' שיש בתיבות התפילה, ונזכה לכל הברכות והישועות, אמן.