הדרמה בעקבות שירת שיר המרד: זהו רגע ניתוק מכונן וחמור!

__________________

דמיינו לכם אדם שמגיע למוסך, ומראה למוסכניק שיוצא לו מלא עשן מהאגזוז של הרכב…..

המוסכניק ניגש למשרד ויוצא עם בקבוק ספריי, משפריץ לתוך האגזוז חומר מסוים, והעשן מפסיק.

"מה עשית?" שואל אותו בעל הרכב.

"זה ספריי מיוחד שמעלים עשן" עונה לו המוסכניק בחיוך מנצח.

חחחחח..

האם זו היתה הבעיה של הרכב?

שיוצא עשן מהאגזוז?

לא.

יש בעיה פנימית שגורמת לעשן לצאת, ולשים ספריי שמעלים עשן - זו בריחה מטיפול ברכב.

מה הנמשל ?

יש המון מה לכתוב על כל נושא הגיוס. לא ניתן לסכם במאמר אחד.

אבל מדי פעם אני מרגיש שאני לא יכול לעצור את עצמי. המראות שראיתי הבוקר של מאות בחורים מקפצים על פארענצ'ס בשירת "אין אנו מתייצבים.." גרמה לי להרגיש רע. אני לא מדבר כרגע על המהות של השאלה - כן או לא להתגייס, כי לדעתי זו בכלל לא השאלה שצריכה להישאל…זה כמו להתווכח האם לתת תרופה כזו או אחרת לחולה, לפני שעשינו אבחון מה המחלה שלו.

וזו הנקודה הכי כואבת פה בכל הסיפור.

אין שיח מכבד, בטח לא ברוב ערוצי התקשורת שמשפיעים רבות על דעת הקהל. אין דיון מעמיק מה כל צד חושב, במה כל צד מאמין. מניחים הנחת יסוד, סיסמא קליטה בדר"כ, ועליה תוקפים. משני הצדדים.

מצד אחד - מי שאומר ש"החרדים לא תורמים לחברה", פשוט קובע שרק לשרת בצבא זה נקרא לתרום, ומי שלא שם לא תורם. הוא לא נותן מקום לצד השני להביע את הערכים שלו, שלדעתו הוא תורם בהם לא פחות, אם לא יותר. מי שלא מבין את עומק המושג "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", לא מתחיל להבין בכלל הבסיס האמוני של הציבור אותו הוא תוקף.

מצד שני - מי שאומר ש"מטרת הצבא היא לחלן" פשוט מכניס את כולם, כולל הציונות הדתית, וכולל אנשי צבא חילוניים ערכיים, לעמדה אחת פשטנית. נכון שיש כאלו שמטרתם היא "כור ההיתוך" - לשלב את החרדים בכל תחומי החיים, אבל ישנם אנשים יקרים שעושים לילות כימים בשמירה על הארץ ויושביה, חלקם מוסרים נפש, וכל בקשתם היא עזרה בנטל השירות. איך אפשר לרקוד בהתרסה כנגדם?

שוב, אני לא נכנס לשאלה כן או לא להתגייס, כי היא שאלה מטעה מאוד.

זה הרבה יותר מורכב מכך.

זה יושב על התנגשות של ערכים שונים בין קבוצות שונות, והגיוס הוא רק סימפטום.

אז כמו שאומרים ביידיש... "דחיל ראבאק"...

תקשיבו קצת.

תנו מקום לשני.

קצת אהבה לא תזיק.

יש אומרים שתועיל.