קהל חסידים ואנשי מעשה, מיקירי ירושלים ואוהדי מקחו של צדיק, התאספו להתוועדות וסעודת הילולא לרגל היארצייט הכ"ה של הגאון הצדיק רבי משה וובר זצוק"ל - זקן המשפיעים בארץ הקודש, אוהבם של ישראל ומקרבם לאביהם שבשמים.
המעמד נערך בראשות אדמו"רים, מורי צדק ומרביצי תורה וחסידות, ובראשות תלמידו המובהק וממשיך דרכו בקודש של בעל ההילולה, הגאון רבי עידו־יצחק ובר שליט"א, רב קהל חסידים רמת בית שמש, המפיץ את תורתו של רבו וממשיך בפועלו בקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים. הגר"ע וובר עורך את מעמד ההילולא מדי שנה בשנה, והשנה ביתר שאת, במלאות חצי-יובל שנים להסתלקות הצדיק הבלתי נשכח, שממשיך משמים לפעול ישועות בקרב הארץ עבור ההולכים בדרכיו והמתפללים על ציונו.
במחיצת רבי שלומק'ה זי"ע
ראשון הדוברים במעמד היה הגה"צ רבי שמואל דוד גולדמן שליט"א, גאב"ד זוועהיל שהעלה על נס את הקשר האמיץ ששרר בין בעל ההילולא לזקנו - כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי שלמה מזוועיהל זי"ע, שהגר"מ וובר היה איש אמונו בהפצת תורה ויהדות, והיה איש סודו בהחזקת כולל לאברכים שעמד בראשות רבי משה וובר, כאשר הרה"ק מזוועהיל דאג בסתר למימון הכולל. גאב"ד זוועהיל תיאר את ההערכה הגדולה שרחש הרה"ק רבי שלמה לרבי משה וובר, שכבר בהיותו אברך צעיר נחשב ל'חידוש' גדול בירושלים של מעלה, בעבודת השם שלו בפרישות, בגאונותו ובדבקותו בתורה ובפועלו לעורר לב ישראל לאביהם שבשמים.
אחריו נשא דברים כ"ק האדמו"ר מזוועהיל שליט"א, הממשיך את דרך אביו וסבו האדמו"רים מזוועהיל שנהגו להשתתף בסעודת ההילולא השנתית לזכר המשפיע, ואף הוא ציין את צדקותו הגדולה של בעל ההילולא, כאשר הוא מברך את תלמידו וממשיכו הגר"ע וובר-ארליך שליט"א על פועלו בהמשכת הדרך ובזיכוי הרבים באמצעות עלוני 'שמעו ותחי נפשכם' ופועליו הרבים להבערת לב ישראל לאביהם שבשמים בדרכו של רבו.
מפגש עם הגר"ע יוסף
בהמשך נשא דברים אחיינו ושאר בשרו של בעל ההילולא, הגאון רבי ישעיהו הרצל, רבה של נוף איילון וחבר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש, אשר הפליג והעלה זכרונות מעשרות שנות הסתופפותו בצל רבו בעל ההילולא, ובמעשי החסד והחסידות הרבים להם היה עֵד מכלי ראשון. כמו כן תיאר כי כאשר השלים את לימודי הרבנות נסע עימו הגר"מ וובר למעונו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שכיהן אז כרב הראשי לישראל, כדי לבקש שיחתום על תעודת הכושר שלו לרב עיר בישראל, כאשר בין הראש"ל והמשפיע התפתחה שיחה תורנית מרתקת ובלתי נשכחת בכל מכמני תורה, אשר לאחריה חתם הגר"ע בחפץ לב על תעודת הרבנות.
הגר"י הרצל תיאר כי בשנת תשכ"ח, כשנה לאחר שחרור הכותל המערבי, עורר כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע על אודות האפשרות שיש ספק חיוב קרבן פסח בירושלים, שכן יד ישראל שולטת בהר הבית, ולכן מן הראוי להיות 'בדרך רחוקה' כדי לצאת מהספק. "באותן שנים זכיתי לארח את דודי הגר"מ זי"ע על שולחן הסדר בביתי בקרית מלאכי, ואת לילות הסדר הנשגבים הללו לא אשכח כל ימיי", סיפר הגר"י הרצל, ואף הוסיף כי ברבות השנים, בעלותו צפונה לכהן פאר כרב הראשי לכפר תבור ובהמשך נצרת עילית - זכה שהגר"מ יפקוד את מעונו כל אימת שנסע לציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי במירון.
על מצב החטופים
לאחר מכן נשא דברים הרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן בר, שהעלה על נס את מידת החסד של בעל ההילולא המשמשת מופת ודוגמה לדורי דורות, כאשר כל תכליתו של יהודי עלי אדמות הוא להיטיב עם ברואיו. "בכל הארץ יצא קַווֹ של הצדיק הירושלמי רבי משה וובר זי"ע, שלצד כל גאונותו האדירה בכל מכמני תורה הקדיש את כל מאודו ופתח את דלתי ביתו וליבו לכל יהודי נזקק, ואפילו את מיטתו העמיד לאורחיו, כאשר בכל צרתם של ישראל לו צר וכל מעייניו נשואות להיטיב עם כל יהודי באשר הוא".
הגר"ק בר דיבר על כך שאילו היה רבי משה חי עימנו כיום - בוודאי היה מרעיש עולמות על צערם של בני ישראל, ובהם החטופים הנמקים בצרה ובשביה, שכן אהבת ישראל שלו התבטאה במסירות עצומה לכל יהודי ובהשתתפות עמוקה בצערם של ישראל, שגורמת לצער השכינה". הוא חתם את דבריו בברכה: "זכה תלמידו יבדחלט"א הגר"ע וובר-ארליך להמשיך בדרכו ולהפיץ את תורתו בכל העולם כולו, וכה ייתן ה' להוסיף ולהגביר בהפצת המעיינות חוצה", בירך הרב הראשי.
להציל יהודים מאיסור
הגה"ח רבי ישעיהו וובר, שאר בשרו של בעל ההילולא, שהיה קרוב אליו ביותר לאורך שנים רבות, ציין את העובדה ש"כל מה שיש לי - הוא בזכות דודי הצדיק זצ"ל. הוא תיאר את היותו של המשפיע עמוד התורה והחסד, וסיפר איך לפני שישים שנה ויותר נודע המשפיע לא רק בחסידותו וגאונותו, אלא בכך שביתו היה פתוח לרווחה לכל נזקק ומר נפש, בכל שעות היממה, כאשר הרבנית הצדקנית מרת מרים וובר ע"ה עומדת לימין אישהּ הגדול במעשי החסד הכבירים שאין להם אח ורֵע.
כן נשא דברים הגאון רבי יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י, בעל שו"ת 'מנחת יהושע' ושאר-בשרו של בעל ההילולא שתיאר את גודל גאונותו וצדקותו של בעל ההילולא ואת הזכות לדבוק בדרכיו וללכת באורחותיו נצח סלה ועד.
המעמד ננעל בדברי ברכה של ראב"ד ביתר הגאון רבי צבי ברוורמן, שתיאר את היותו של המשפיע נודע בכל רחבי ירושלים של מעלה כעובד השם מופלא, גאון בתורה ובחסד ורבים משיב מעוון.
כן השתתף במעמד שר ירושלים הרב מאיר פרוש שהעלה זכרונות מאלפים מבעל ההילולא שראה בטוּב ירושלים והראה לכל העולם את טוּב ירושלים, ובפרט בזיכוי יהודים בהנחת תפילין החל משנת תשכ"ז, ופועלו במסירות נפש לאפרושי מאיסורא - לבל יעלו יהודים להר הבית ח"ו, בהתאם לפסיקתם של כל גדולי ישראל. כן העלה על נס את ממשיך דרכו הגר"ע וובר-ארליך הפועל רבות ונצורות
ישועות בהר המנוחות
את משא הנעילה נשא תלמידו-כבנו של בעל ההילולא, הגר"ע וובר-ארליך, שציין את דבר התורה שמופיע בפתח חידושיו של המשפיע לפרשת כי-תשא, הנפתח בדברי המדרש-תנחומא: "אמר משה לפני הקב"ה; משאני מת - אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה, חייך; כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן - כן בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני - כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן". ובהשגחה פרטית, הסתלקותו של המחבר חלה בדיוק בפרשה שבה הביא את דברי המדרש הנזכרים. "אף לגבי מו"ר המשפיע זצ"ל, ששמו משה, ניתן לומר שתורתו ועבודתו בקודש - נזכרים ונעשים גם חצי יובל שנים לאחר הסתלקותו, ואף ביֶתֶר שאת ויתר עוז".
למחרת עלו המונים לציונו של המשפיע בהר המנוחות, מקום שנודע כמסוגל לישועות ורבים נושעו שם בכל מילי דמיטב, בתפילה נרגשת לישועת הפרט והכלל.
