לפני כשבוע וחצי ציינו את יום פטירתו של רבה החסידי של טבריה, הגה"צ רבי משה קליערס זכר צדיק וקדוש לברכה.
- 91 שנה לפטירת רבה החסידי של טבריה: המלמד שהפך למנהיג
- אברהם אבינו היה "ראש ישיבה ליטאי"? | סיפורים מתוקים על רבה החסידי של טבריה
- "הסוד" שלמד רבה החסידי של טבריה מכתבי רבי חיים ויטאל
היום נמשיך ונספר אודותיו כמה סיפורים ואנקדוטות מחייו המופלאים, בהם השפיע על צאן מרעיתו.
תעלומת הדרך לציפורי
ערב אחד, בבית המדרש של ישיבת "אור תורה", ישב הרב קליערס והעמיק בסוגיה מטרידה. על שולחנו היו פרושים מסכת שבת, ירושלמי תענית, ומפה עתיקה של הגליל.
"רבי", ניגש אליו אחד מתלמידיו המצטיינים, "אני רואה שמשהו מטריד את כבודו".
הרב קליערס הצביע על הגמרא הפתוחה במסכת שבת. "הבט כאן - רבי יוסי אומר בפירוש: 'יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריה, וממוציאי שבת בציפורי' (שבת קי"ח ע"ב). זה נשמע נפלא, נכון?".
"כן", הנהן התלמיד, "כי טבריה בעמק מקבלת שבת מוקדם, וציפורי בהר מוציאה מאוחר".
"אבל", המשיך הרב קליערס והניח לפניו את הירושלמי, "הנה מה שכתוב כאן: 'כרם גדול היה לאדרינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריה לציפורי' (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה). שמונה עשר מיל! איך אפשר ללכת מרחק כזה בשבת?".
"אולי המרחק השתנה?", הציע התלמיד.
"לא", השיב הרב קליערס, "אני רואה את זה במו עיניי. בית שערים רחוקה מטבריה כארבע שעות הליכה, וציפורי, שהערבים קוראים לה 'סאפארא', עוד יותר רחוקה. היא יושבת בראש ההר".
הרב קליערס פתח מסכת נוספת. "אבל הנה מצאתי רמז מעניין. בבבא בתרא (עה ע"ב) רבי יוסי עצמו מעיד: 'אני ראיתי צפורי בשלוותה והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה'. תחשוב על זה - עיר עצומה!".
"אז מה הפתרון, רבי?".
"נראה שבימי רבי יוסי, טבריה וציפורי היו למעשה רצף עירוני אחד גדול. כשהוא התפלל 'יהי חלקי', הוא דיבר על תקופה שבה אפשר היה להתחיל שבת בטבריה וללכת בתוך אותו רצף עירוני עד ציפורי".
"ומה קרה אחר כך?".
"העיר נחרבה", נאנח הרב קליערס. "נשארו רק חורבות - 'בורגנין' בלשון חז"ל. אבל התעלומה הזו מלמדת אותנו פרק מרתק בהיסטוריה של ארץ ישראל".
שאלה בטבריה
היה זה יום קיץ רגיל בטבריה, כשתלמיד צעיר נכנס לחדרו של הרב משה קליערס. החדר היה מלא ספרים, ומבעד לחלון נשקף נוף הכינרת המרהיב.
"רבי", פנה התלמיד בהיסוס, "יש לי קושיה שמטרידה אותי".
"שאל בני, שאל", עודד אותו הרב קליערס, מרים את עיניו מספר "טבור הארץ" שהיה פתוח על שולחנו.
"למדנו במדרש תנחומא שירושלים היא באמצע ארץ ישראל, והיא טבורו של עולם. אבל בגמרא במגילה כתוב שטבריה היא בטבורה של ארץ ישראל. איך יתכן?".
חיוך רחב התפשט על פניו של הרב קליערס. "שאלה נפלאה! בוא ואראה לך משהו". הוא קם ממקומו וניגש למפה שהייתה תלויה על הקיר.
"ראה", הצביע על המפה, "כשחז"ל דיברו על ירושלים כמרכז, הם התכוונו לזמן שבית המקדש היה קיים. אבל אחרי החורבן, כשהרומאים גירשו את היהודים מירושלים...".
"ומה קרה אז?", שאל התלמיד בסקרנות.
"אז המרכז הרוחני עבר לגליל. הסנהדרין נדדה מעיר לעיר, עד שהגיעה לטבריה. וכשהסנהדרין נמצאת במקום - הוא הופך להיות המרכז הרוחני!".
"אה," אורו עיני התלמיד, "אז כשאומרים שטבריה היא בטבורה של ארץ ישראל...".
"בדיוק!", השלים הרב קליערס, "זה לא רק עניין של מיקום גיאוגרפי. כמו שהתינוק מקבל את מזונו דרך הטבור, כך כל ארץ ישראל מקבלת את חיותה הרוחנית מטבריה - דרך מימי הכינרת, דרך בארה של מרים שגנוזה כאן, ודרך התורה שנלמדת בה".
"ועכשיו אני מבין גם למה קראת לספרך 'טבור הארץ'!", קרא התלמיד בהתלהבות.
הרב קליערס הנהן בשביעות רצון. "וזכור", הוסיף, "שמטבריה עתידין להיגאל, כמו שאמרו חז"ל. כי ממקום שנראה בשולי המפה, יכולה לצמוח הגאולה".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com