האסלאם אוסר באופן מוחלט על שתיית משקאות חריפים על פי הקוראן, שקובע כי השתייה מרחיקה את המאמין מאלוקים. על פי ההלכה המוסלמית, האלכוהול נחשב "חראם" (אסור) משום שהוא פוגע בצלילות הדעת.
במדינות האסלאם המתנהלות לפי חוקי הקוראן, ייצור, מכירה וצריכה של משקאות אלכוהוליים אסורה בהחלט, והעובר על האיסור צפוי לעונשים חמורים.
איסור זה מקבל היום משנה תוקף בדמשק: סרטונים המופצים ברשת מתעדים מורדים אסלאמיים שוברים בקבוקי יין ברחובות העיר העתיקה.
התמונות מעלות הד היסטורי מפתיע - מעשה דומה התרחש בדמשק לפני כ-450 שנה.
כפי שמובא בספרו של רוזאניס 'תולדות היהודים בטורקיה וארצות הקדם', שלח המקובל רבי ישראל נג'ארה, מגדולי משוררי דמשק, מכתב לרבי משה אבן שנני, ובו תיאר כיצד השר המקומי גזר על יהודי העיר שלא לבוא במגע עם יין, כפי דת האסלאם. הגזירה פתחה פתח לקנאים מוסלמים לבוא לבתי היהודים לשדוד יין, והובילה להטלת קנסות על מי שנמצא שותה אפילו רביעית. בסיום מכתבו, ביקש נג'ארה מרבי משה להפעיל את קשריו עם השלטון כדי לבטל את רוע הגזירה.
הגזירה התפשטה גם לקהילות אחרות. בשו"ת "בעי חיי" מתועדת שאלה דרמטית שהגיעה לרבי חיים בנבנישתי מקהילת איזמיר: כיצד יקיימו קידוש והבדלה לאחר שהמלך גזר "שלא ימצא יין בכל מדינת מלכותו, ומי שימצא ברשותו אפילו טיפה הוא יעשה לחתיכות וביתו יהיה לחרבות." בתשובתו מצא רבי חיים פתרון יצירתי: הוא הורה לבשל צימוקים ולאחר הבישול לסנן את המים, וקבע שעל מים אלו ניתן לקדש ולהבדיל.
רבי חיים בנבנישתי מגדולי חכמי טורקיה, כיהן כרב באיזמיר. ספרו "בעי חיי", שבו מופיעה השאלה המפורסמת על היין, הוא אוסף שאלות ותשובות הלכתיות. הוא נודע במיוחד בזכות חיבורו "כנסת הגדולה" שהפך לאחד מספרי היסוד בפסיקת ההלכה, עד שנאמר כי "בלעדו לא ירים איש מורה הוראה... את ידו".
הסרטונים העכשוויים מדמשק מעוררים הדים להיסטוריה זו, כשקנאות דתית שוב פוגעת במיעוטים באזור, ומדגימים כיצד מאות שנים לאחר מכן, המאבק סביב איסור היין ממשיך להדהד ברחובות דמשק.
ישר כח לידידי הרב רפאל רפפורט על המקורות
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com