נושא הדרשות והדרשנים הם כבר מזמן לא נחלת המקצוענים בתחום הנאום, כיום בכל פעם שמזדמן לנו לשהות באירועים ביתיים או שמחות משפחתיות כאלה ואחרות, והנה בזה אחר זה יעלו ויביאו, בעל השמחה, הסבא, הבן המוכשר, וכמובן הדוד החביב, וישאו מדיברותיהם ויראו באותות ובמופתים את כח חידושם ואת יופי פלפולם - וכמו תסריט ידוע מראש יחל כחכוח גרון נימוסי וזה מתחיל...
"פותחים בכבוד אכסנייה", "לא הכנתי", "ראיתי באיזה ספר", "החתן שלנו", "אני עוד זוכר", "בדרך לכאן"... וכן על זה הדרך.
וכבר אמר מי שאמר: מדוע הדרשן עומד בשעת הדרשה? כי אילו היה יושב לא היה מסיים את דרשתו לעולם...
א"כ הוסיף ושאל, מדוע הציבור לא עומד בשעת הדרשה? זאת כי פעמים 'הדרשה' היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
וממש במקרה בפרשת 'השבוע שלנו' היו צדיקים שראו תוכחת מוסר גלויה לאותם דרשנים.
ודרשת וחקרת
האדמו"ר הצדיק רבי דוד"ל מטאלנא זצ"ל היה ידוע בחדות לשונו גם מחסידיו דרש את מידת האמת בדומה לנוסח קוצק ובריחה מכבוד.
מסופר כי פעם ראה אברך מחסידיו שהכין הדרן עבור סעודת מצוה של סיום מסכת והרגיש בו הצדיק שהוא מכין זאת במטרה להתכבד ולהתגדל על חבריו, פנה אליו ואמר לו היודע אתה מה הפשט בפסוק –
"וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ".
שתק האברך ולא הבין אל מה ירמזו דברי הצדיק, המשיך הצדיק ואמר ודרשת - היינו אם תרצה לומר דרשה, וחקרת ושאלת - אתה בונה את דרשתך על חקירות, היטב - אפילו אם בסופו של דבר הדרשה יצאה טובה ומלוטשת, והנה אמת - אמרו היינו שאפילו אם הדרשה הנה אמת לאמתה של תורה אבל נכון הדבר - הכנת את הדרשה הזאת מראש בכדי לזכות בתשואות חן אזי תדע לך "נעשתה התועבה הזאת בישראל".