המקובל הירושלמי שהתגורר בעזה עם תלמידו - הגביר, הסוחר והמקובל

>> למגזין המלא - לחצו כאן

בנוסף, יש השוללים שלטון ישראלי צבאי במקום, אלא סבורים כי יש להעניק את הרצועה לכוחות או"ם, אבו מאזן, ירדן, מצרים, ועוד רעיונות אוויליים מסוג זה.

אלא, שטעות בידם, וכפי שחשפנו בשלל כתבות, בעיר עזה יש שורשים יהודים חזקים, החל משלטון שלמה המלך, ושמעון החשמונאי ששלטו 'על מלא' בעזה, וכלה בבית הכנסת העתיק הגדול בעולם בתקופתם של חז"ל, שלמרבה הפלא, בתקופת ההוד של רבי יוחנן, ושאר אמוראי טבריה, בית הכנסת הגדול ביותר בארץ ישראל, היה בעזה ולא בכל מקום אחר, והדבר הינו ראיה מוחצת על ההתיישבות היהודית הגדולה בעזה של יהודים בתקופת חז"ל.

ומכאן, נחשוף 'סקופ היסטורי' שלא פורסם עד כה בשום מקום.

נקדים ונאמר שכמו בכל הדורות בתחילת המאה העשרים, העיר עזה הייתה לעיר נמל מרכזית בארץ ישראל, ולא רק הנמל הימי, אלא אף הנמל תעופה הראשון בארץ ישראל, היה בעיר עזה, ומשכך רבים הנוסעים שעברו בעיר עזה לאורך ההיסטוריה, וכפי שחשפנו על מפרש המשנה הנודע רבנו עובדיה מבַּרְטְנוֹרָא שביקר במקום, ואחריו מרן החיד"א ששהה חמישים יום בעזה, ועוד רבים.

כל אלו השאירו עדויות באגרות ויומני נסיעה, ומסתבר שהיו עוד רבים אחרים, שאין לנו עדויות על ביקורם בעיר עזה.

בשיחה מיוחדת שערכתי עם הגאון רבי מרדכי עטיה ראש ישיבת 'החיים והשלום' (יליד תש"ח), נכדו וממשיך דרכו של המקובל הגה"ק רבי מרדכי בן ישועה עטיה, מייסד ישיבת המקובלים 'החיים והשלום', שבסוף חייו עמד בראש הקהילה החלאבית במקסיקו, סיפר לי שהוא ביקר לפני כחמישים שנים בבית הכנסת העתיק בעזה, והוסיף פרט לא ידוע על המקובל הירושלמי הנודע הגה"ק רבי שאול דוואק הכהן המכונה ''הרב השד"ה' (חי ופעל בין השנים תרי"ח - תרצ"ג, 1857–1933), שהיה מתגורר עם תלמידו שזכה לתורה וגדולה במקום אחר, הגביר הסוחר והמקובל רבי ניסים נחום בעזה.

רבי נסים נחום (נפטר בשנת תרפ"ז - 1927) היה גביר, שתמך ביוזמות רוחניות רבות, העמיק בלימודי קבלה, היה מייסדי ישיבת 'פורת יוסף' וכן ישיבות המקובלים 'שער השמים', "רחובות הנהר" ועוד.

מסורת אצל תלמידיו של רבי ניסים נחום, שלצורך עסקיו הרבים, תקופה מסוימת התגורר בעיר עזה, אליה הגיעו ספינות סחר מכל העולם, ובתקופה מסוימת, אף מורו ורבו 'הרב השד"ה' התגורר עמו.

רבי ניסים נחום בוודאי עבר בעזה, שכן במלחמה העולמית הראשונה, הוא עבר לאלכסנדריה שבמצרים, ושם הקים חברת לימוד שהפיצה את ספר הזוהר להמון העם. קו הרכבת מלוד למצרים עבר בעיר עזה באותם הימים.

על המקובל רבי ניסים נחום, זכינו לכתוב בבמה זו, שבלווייתו בשנת תרפ"ז (1927), לאחר שנפטרו כמה מראשי ישיבת פורת יוסף, טרם הטמנת גופו בקברו בהר הזיתים, הגאון רבי אהרון הררי רפול, מסר בידו פתק שמיועד לצדיקים המפורסמים תלמידי האריז"ל, ובראשם רבי חיים ויטאל, וכן מרן החיד"א שיבקשו רחמים על ישיבת "פורת יוסף" שייפסקו פטירות הצדיקים המשונות.

לאחר שלושה ימים הגיע הנפטר רבי נסים נחום בחלום לרבי רפאל ענתבי מצפת שלמד אתו חברותא בתורת הקבלה והסוד, ואמר לו: "שעשה כאשר במכתב ומכאן ולהבא חושבנא טבא, עוד לא ישמע שוד ושבר בגבולם ונסו יגון ואנחה".

רבי רפאל ענתבי הנזכר, לא ידע דבר מהפתק שהניח חכם עזרא הררי רפול בידיו של רבי ניסים נחום, ומיד הוא נסע לירושלים לבשר את הבשורה המרנינה.

בירושלים הוא פגש במהלך השבעה את רבי אהרון הררי רפול שמסר לו בידיו את הפתק לרבי ניסים נחום, שם הבין רבי רפאל ענבתי מדוע רבי ניסים נחום התגלה אליו, ומאז הייתה אורה ושמחה בישיבה, ויהי לפלא![1]

על הגאון רבי חיים שאול הכהן דוויק 'הרב השד"ה' כתבנו פה בעבר, על עדותו מדוע החפץ חיים לא עלה לארץ ישראל.

בספרו פאת השדה ל'רב השדה' מובא כך:

סיפר הרה"צ רבי אליעזר בריזל רב ק"ק קרלין סטולין, כי לקראת סוף ימיו של מרן ה"חפץ חיים", החליט לעלות לארץ ישראל. הוא ארז את כל חפציו, ועזב את עירו, ועשה דרכו לוורשא כדי להפליג בספינה לחופי ארץ ישראל. כל הגולה רעשה מהעובדה שגדול הדור בדרכו לארץ ישראל, וגם בארץ ישראל היתה נסיעת הצדיק לשיחת היום, כאשר כולם מצפים ומתכוננים לבואו.

ברם הגיב הרב השד"ה ז"ל ואמר: "רבינו החפץ חיים לא יבוא לארץ ישראל, כי המצב כאן בארץ מחייב שיצטרך הרב להצטרף לאחד הפלגים החרדיים, אם לימין ואם לשמאל, ואם ככה יעשה יפגע הלימוד בספריו הקדושים ובפרט בספר משנה ברורה, ומאחר שהקב"ה רוצנו שכל ישראל יעסקו בתורתו, לא יניח לו להגיע לארץ ישראל. וכך הווה, כי החפץ חיים שוב שינה דעתו וביטל מחשבתו ושב לעירו, ותורתו נעשתה לנחלת כל כלל ישראל".

[1] המעשה במלואו מובא בספר 'נוהג כצאן יוסף' לרבי יצחק ישראל דאבדא (עמוד קל"ח).