האסון הגדול בשמחת תורה תפס אותנו באמצע ההקפות, לא מוכנים. לכל אחד מאתנו היו עניינים עיסוקים, ותוכניות לאחרי החגים והאסון הזה ששיבש הכל. אין אדם שזה לא נגע בו בדרך כלשהי. הפרנסה, הלימודים, המשפחה...
אבל בתוך העולם המאבד אחיזה, ומנסה להאחז כשהארץ נשמטת תחת רגליו – עומדים היסודות שלנו ודבר לא זז בהם. ימי הדין – היו ימי דין. הם מאחורינו כבר, כמעט.
'זאת חנוכה' עוד לא... זאת חנוכה, הלילה הגדול והקדוש הזה, הוא שעת חיתום הדין. החיתום הסופי. העובדה הזו נשארה שרירה וקיימת. האסון הגדול הזה לא שינה אותה.
מסרו את שמכם ביום המסוגל ותראו ישועות
אבל זה בהחלט כן משפיעה עליה – ועוד איך!
איזו שנה הולכת להיות לנו? איך נתמודד הלאה? מה עוד הולך להיות הלאה, הזעזועים הבין לאומיים, וכל היתר?
הלילה עוד אפשר להשפיע על גזר הדין. עכשו הזמן לראות את החיים שלנו במבט רחב, ולהבין עד כמה החיתום הזה הוא בנפשנו. עד כמה בכיה אחת בעודנו בציון, תציל אותנו מאלפי בכיות רח"ל אחרי שיעבור הזמן.
ולא רק במבט כללי קריטי עבורנו היום הזה...
גם במבט פרטי, איש איש וביתו – מה עומד לבוא עלינו? כמה זמן נמתין לישועות הפרטיות שאותן הלב שלנו מבקש? מה אנחנו יכולים לעשות, כשכלו כל הקיצין?
יש. יש מה לעשות.
מעמדות הלימוד והתפילה של 'תורת חסד' כבר הפכו מזמן לשם דבר. המשותף בין האנשים שנושעו במעמדות האלה הוא הרצון העז, התזזיתי כמעט, לשתף את כל העולם לישועה שלהם. אנשים שחיכו לישועה שנים, ופתאום רואים איך נופלות החומות ואיך שערי שמיים נפתחים, והישועה באה אליהם באושר גדול, בשמחה עצומה, בברכה שמשפיעה על הכל מסביב – האנשים האלה לא נותנים מנוח. הם רוצים ללכת מדלת לדלת, לדפוק ולהעיר את הישנים. לצעוק אליהם שלא חייבים להמשיך לסבול, יש דרך אחרת...
מסרו את שמכם ביום המסוגל ותראו ישועות
יש דרך לאושר!
יש דרך לאושר. יש דרך להשיג את השמחה. יש דרך להביא את הישועה.
והדרך הזו עוברת במסלול שקוראים לו 'תורת חסד'. כי תורת חסד, כשמו כן הוא, תורה המלווה בחסד. חסד אינסופי, כי להביא את הישועה למי שזקוק לה ביותר, הוא החסד הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
ובתורת חסד רואים את הישועה הזו מתרחשת פעם אחר פעם.
האם זה מה שיקרה גם בזאת חנוכה, השנה?
האם גם השנה יהיה מבול ישועות, והמבקשים הללו, אלו שהפרישו מהונם בכל ליבם והרימו מנין של לומדים ומתפללים – המבקשים הללו יזכו לראות את החלומות שלהם מתגשמים?
האם גם השנה נוכל לראות עוד ועוד שמות שהיו שם, ברשימת השמות-לתפילה, כשהם מסומנים ב'וי' גדול ויפה, כי ישועתם באה?
אין לנו הבטחות. אף אחד לא מבטיח לנו מה יקרה השנה. אנחנו רק יכולים לומר, בוודאות, שבתאריכים הקודמים בהם התקיימו מעמדות התורה והתפילה – באו ישועות מעל גדר הטבע, מעל הצפוי. נראה היה כי השם מרוקן את שק שלם של ישועות על אותם אנשים שהפנימו ועשו מעשה ולקחו על עצמם להרים את התורה שמונחת בקרן זווית ולקחו על עצמם להחזיק את לומדיה .
לפעמים הישועות לא היו קשורות למשאת הנפש שעליה הם ביקשו ואליה התכוונו. הם ביקשו עבור מכירת דירה, ובנוסף גם אירסו ילד. הם ביקשו עבור בן זכר, ועל הדרך גם זכו בעבודה קבועה. כשהשם מערה את נאד הישועות על ראשם של מחזיקי התורה – הכל נראה אחרת...
וזה מה שקורה בתורת חסד. זה מה שקורה בתהליך המופלא הזה, בו אנשים נותנים יותר מדרך הטבע, יותר מכפי יכולתם, והם נושעים בצורה מופלאה שבמופלאות.
מסרו את שמכם ביום המסוגל ותראו ישועות
גם אתם מתנגדים?!
ויש, יש גם כאלה שמתנגדים.
יש כאלה שלא מסכימים להגדרה של 'נתינה מעבר לטבע'. כי נתינת לצדקה, גדולה ככל שתהיה, מחסירה מהארנק פחות מטיפולים פסיכולוגיים, מטיפולים אורטופדיים, מהוצאות רופאים ותרופות, מהשתדלויות אינסופיות שלא עולות יפה. נתינה גדולה ככל שתהיה עולה פחות, גם במובן הכלכלי, מאשר לכאוב את הצער ולנסות להחזיק את הנפש עד שהישועה תבוא, דבר שיכול לארוך עוד שנים ארוכות.
אז למה באמת לא כולם זוכים?
לא כולם זוכים להחזיק תורה, לתפילה ולעבודת השם ביחד. לא כולם זוכים להיות חלק ממעמדות שכל מי שנמצא בהם מרגיש יראת רוממות כמו בשעת נעילה, ויותר מכך. לא כולם זוכים להקים מנין שלם שכולו תורה מתוך ריתחא דאורייתא, מתוך עקירת הרים וטחינתם זה בזה – ואחר כך עוד מעמד תפילה שמרטיט שמיים וארץ.
לא כולם זוכים.
ומי שזוכה – זוכה בכפליים. זוכה בזכות הרוחנית העצומה הזאת, וזוכה שהישועה שלו תבוא, בקרוב, באופן מופלא, במהירות שיא...
הימים לא צפויים ואנחנו דואגים הרבה יותר מפעם. מה יהיה עם הכלכלה בשנה הקרובה? איך נשרוד את היום יום? הכל נהיה יקר, המשכנתא , האוכל , הביגוד וכ''ו הילדים שלנו, הילדים הטהורים שלנו שחלקם מתקשים מאד לתפקד בעקבות המלחמה , הנערים והנערות שחלקם איבדו משהו מהתום, ועיני ההורים מזילות דמעה.
הישועות נצרכות עוד יותר. הזעקות כאובות יותר ומרות יותר –
גם הישועות תהיינה משמחות יותר! גם השמחות תהיינה עליזות יותר, גם הבשורות תהיינה מקפיצות יותר - - - -
ואפשר לזכות.
לקחת מנין של לומדים ומתפללים – זה קושי, ללא ספק. אבל תורת חסד עושה עבורכם את כל העבודה. לכם נשאר רק להצטרף לתפילה, מהבית ולראות איך התפילה מפלסת דרך מתוככי לבכם, קורעת עליונים ותחתונים ובוקעת שערי ישועה ורחמים.
ואחר כך, כשתלכו הביתה, שונים מאשר הייתם, זכים יותר, טהורים יותר, יישאר לכם רק לחכות... וההמתנה תהיה קצרה, בעזרת השם. גם המתנה של שנים תתקפל לזמן מועט, ותוכלו כבר לפרוש את זרועותיכם אל הישועה שבאה,
ואחר כך להרים אותן אל-על, בתפילה ובהודיה להשם.
לא יהיה בעולם רגע מתוק מהרגע הזה
ותלמוד תורה כנגד כולם! תורא מגנא ומצלה זה בדוק!