פרק י"ד: אנו עסוקים בסיקור הפולמוס אודות החכם היהודי משה קוניץ רבה של אוֹבּוּדָה (חי ופעל בין השנים תקל"ד, תקצ"ז - 1774, 1837), האם היה "משכיל" ידידם של הרפורמים, או תלמיד חכם ירא ושלם.
הפרקים האחרונים בנושא >>
- האם מהר"ח פלאג'י כינה את משה קוניץ: "מופת דורנו"?!
- מערה שהיתה פתוחה מטבריה ועד רומא - הייתכן?!
- האם היתה 'רומי' בארץ ישראל? תשובת הפוסק הספרדי
- 'רומי' בארץ ישראל? מורי הדרך שזחלו במעמקי מערותיה
- שמונה שנים אחרי - ה"גאון" התחלף ל"רפורמי"
כפי שפרסמנו, התייחס לסוגית משה קוניץ, הגאון רז"נ גולדברג, ובמאמר שפורסם כתגובה למאמריהם של פרופ' ש' שילה ור' לוביץ (תחומין י"ז מ 160 והלאה), הגדיר את משה קוניץ - "מראשוני הרפורמים", וכך דבריו החריפים:
"שורשה של הרפורמה נעוץ ברצון להידמות לגויים. אחד מהם, מראשוני הרפורמים, משה קוניץ שמו, חיבר את המאמר תולדות רבינו הקדוש שהודפס במשניות בתחילת ספר זרעים. הוא זה שחיבר יחד עם ליברמן את הספר נוגה-צדק, להצדקת מנהגי הרפורמים שנגדם יצא החתם-סופר בתשובותיו שבח"ו סי' פד-צו".
הגרז"נ גולדברג סבור שבעלי דפוס וילנא לא ידעו ולא הכירו את משה קוניץ, ולכן הם הכניסו את מאמרו:
"כנראה שבעלי דפוס וילנא לא ידעו מיהו האיש שכתב את תולדות רבינו הקדוש, ולא הבחינו שבסוף המאמר נכתבו דברים שיש בהם כדי להלל ולשבח את חיקויים של הגויים[1]".
אחת הביקורות כנגד קוניץ, כיון שהוא כתב כחלק משבחו של רבי הקדוש שהנוצרים העתיקו את המשניות, וכן ציטט את "החכם המפורסם רמבמ"ן" הלו הוא משה מנדלסון מדסוי ה"משכיל" המפורסם.
מי שהתבטא בחריפות כנגד קוניץ הוא הגאון רבי יחיאל מיכל היבנר בעל שו"ת 'משכנות הרועים' בהקדמת ספרו 'הלולא דרבי' שהתרעם נוראות וכתב: "ראיתי כי דבש זב על פיו וסם המות ניתן בתוכה... והוא בא להתחכם, כאילו ח"ו מבין יותר מהם...".
על הציטוט ממנדלסון כותב הרב היבנר: "מי לא ראה צוואות ר' משה סופר זצ"ל... ובסרי רמ"ד (רשע משה דעסוי) אל תשלחו יד... והוא מכנהו בשם חכם, וכתב עליו ז"ל?!... הייתי אומר שלא לקנות המשניות הללו, ועל כל פנים לעקור ולשרש את העלים מתוכם".
כנגד הביטוי שכתב קוניץ על מנדלסון רמבמ"ן זועם הרב היבנר על ההשוואה לשני המאורות הגדולים, הרמב"ם והרמב"ן וכך דבריו:
"והוא ירכביהו על במתי ארץ שני גדולי הדור הרמב"ן ז"ל הקדוש, והרמב"ם ז"ל אשר כתב עליהם האר"י ז"ל דהיו תלויים באפתו של משה רבנו עליו השלום, הרמב"ן בפאה ימינו, והרמב"ם בפאת שמאלו... וכמדומה שרבי בוכה ושוחר על חלומותיו ועל דבריו".
המשך יבוא...
•
[1] סוף דברי הגרז"נ גולדברג: "לדבריו, עיקר תפארתו של רבי היתה בכך שהגויים בזמנו ולאחר זמנו שיבחוהו כי טוב פעל. זו היתה מטרת הריפורמה - להידמות לגויים. משום כך יש לאסור כל מעשה שהדחף לבצעו הוא הרצון להידמות לגויים, כגון: העמדת הבמה בקידמת בית כנסת כמו בכנסיה; חתונה בתוך בית הכנסת; הכנסת עוגב לבית הכנסת, ועוד. מאותו טעם תיקנו הריפורמים הראשונים שלא לקרוא בקול את הפסוק ראשון שבשמע ישראל, שמא יהיה הדבר לגנאי בעיני הגויים. וראו מה עלתה בידם - רובם, בניהם או נכדיהם המירו דתם; וגם מה שחשבו שבזה יהיו נאהבים ע"י הגויים - ראינו בדורנו גודל אהבתם של הגרמנים ליהודים, ובכלל גם לרפורמים"
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com