לא מנהלת מעון כמו מנוחה תאפשר זלזול בדף ההנחיות או עיגול פינות, בְּשִיבתה על כס הדמות החינוכית והאימהית הגבוהה ביותר במעון המדופלם 'סוּכַּר שֶל פִּצְפוֹנִים' – מעון נטול ריח של טיטולים, דאגה גב' מנוחה תדיר על שמירת הגיינה ורווחת הקטנטנים ללא פשרות וויתורים...
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
ערב פתיחת שנת הלימודים, ורגע לפני שהשגרה פורצת בסערה לביתם של עמך ישראל – נחתה מעטפה עבת כרס בתיבת הדואר של הורי הזאטוטים שזכו להתקבל למעון היוקרתי והמועשר בגרבר איכותי ובחיתולי בד רב פעמיים ריחניים. בחוברת ששמה "הוראות תפעול ותחזוקה – כך נהפוך פעוט צורח לזורח" היו עצות למכביר, טיפים כיפים ושליפים הכל הכל איך לסייע לעולל האומלל שישרוד בקלות יחסית את תקופת ההסתגלות בפרט ואת החיים בכלל.
"דבר ראשון" נכתב שם לאחר התייעצות עם צוות פסיכולוגים ואנשי מקצוע המבינים את נפש המבוהל - על אף שהוא בעצמו לא שאל.."יש לאפשר לתינוק לבכות כאוות נפשו, בכי אמיתי וכנה, בכי היוצא מן הלב שהרי שערי דמעות לא ננעלו! (אבל השער בכניסה נעול גם נעול והקוד הוא 564511# כמניין נודניק)".
"במידה והילד מתעקש לא לבכות, אין זו סיבה להיכנס ללחץ! זה גיל כזה של עקשנות. יש לצבוט את הילד קלוֹת בלחי וללחוש בקול רם 'אל תבכה מתוקי אמא הולכת ועוד מעט היא חוזרת לקחת אותך...' ברוב המקרים הילד ישתחרר, הפחד ייעלם והקטן יתחיל לצרוח".
בהמשך ייאלצו ההורים ההמומים לקרוא ולהסתגל ל'תקופת ההסתגלות'. ביום הראשון בנם ישהה מ9.00 עד 9.01 ביום השני עד 9.03 ובשלישי עד 9.05, כשהתוכנית סדורה: עד סוף השנה ישלימו הקטנים את חוק לימודיהם בצורה מושלמת ונינוחה עם מלא השעות וללא דמעות.
"אין להביא מהבית מוצרים העלולים להרגיע את תינוקכם לבד ממוצץ עגול וחום, תהליך ההשתנקות והרקיעה ברגליים חיוניים הם להתפתחותו התקינה ועליכם ההורים מוטלת האחריות לעמוד מן הצד ולא להתערב".
בעמודים הפנימיים היה החוזה, שנוסח כפי הנראה ע"י משרד עו"ד עמית חדד ושות' – בו מגובה המעון מכל כיוון אפשרי במקרה של חטיפת הילד / בריחתו מהמעון / איבודו / מקרה של שיכחת חצי שנה בהחלפת חיתולו ועוד. מובן שהתשלום ייגבה בכל מקרה מראש, התפוח יינתן שלם וללא פלחים - אין כפל מבצעים ואין הנחה לאחים.
היה לה למנהלת מנוחה המסורה ניסיון רב ומר עם הורים שניסו להתחכם, היו כאלו שהשאירו את התינוק וברחו. נורא! היא כבר חשבה לערב את הרווחה, פשוט השאירו אותו ביום הראשון שיתרגל עד 10 בלי רחמים ובלי הדרגה. אז מה עם הוא תינוק לכן נגזר עליו לבכות כ"כ הרבה בבת אחת? לא מגיע לו לבכות בהדרגה?? כל יום קצת?
והיו כאלו שהגדילו לעשות, והביאו את הדובי והשמיכה מהבית! אח"כ לא מבינים למה הדור כ"כ מפונק... תפרגנו לו קצת עצמאות! הרי אינה דומה בובה שמושגחת ע"י משרד הרווחה לכזו שאינה מושגחת כלל. מה יהיה השלב הבא? שהורים יתנגדו להלבשת סינרים ויחלו להתערב בסוג המוזיקה שפועלת בשעת ההרדמה?? (12 עד 3..) – רבי אלתר הוכיח את עצמו. נו...
קיצע'ר תנו למומחים לגדל לכם את הילדים, ואם התמזל מזלכם ודור העתיד שלכם יכנס בראש מורם ל'סוכר של פצפונים' ללא צרחות עד לב השמים, וללא הסתגלות של חצי שנה ויומיים..., צלחתם גם את עניין הדרגה על שלל המסמכים וסבכי הבירוקרטיה, ולא שורף לו לקטן מהשמפו באמבטיה. הרי שאתם מיחידי סגולה שדרכם סוגה בשושנים!
כן כן! זכיתם בפיס, ילדכם המתוק - לא נכה, לא בוכה, לא דוחה. שמח, זורח, פורח. צעיר. מאיר. ואפילו בהיר. ישן אוכל ומתקלח, לא מתקוטט, מוחל וסולח. הולך מבסוט למעון ככה פשוט בלי שיגעון. אתם הורים סוכר... אך פחות מתאימים לפצפונים...
כי אנו מחנכים ששום דבר לא בא בקלות.
אצלנו ישנה 'תקופת הסתגלות'.....