עמירן דביר: החשבון החדש שנפתח בסוכות

בכל פרשה שרגילים אנו לקרוא לפני כל חג או מועד, אפשר למצוא איזה שהוא קשר חשוב בינה לבין אותו חג או מועד שצמוד אליה.

כך גם בפרשתנו, נאמר: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו״

רש״י הקדוש על המילה ״יסובבנהו״ אומר: ״שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבם בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית״

ענני הכבוד הם בעצם הסיבה לישיבתנו בסוכה, זכר לזה שהשם הקיף ושמר עלינו עם ענני הכבוד.

כדאי לנסות ולהבין עוד קצת את עניין קשר ענני הכבוד לישיבה בסוכה.

2:

הגמרא בתענית דף ט׳ אומרת:

״שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על ידי שלושה פרנסים טובים.

נתן להם את המן בזכות משה רבנו, את הבאר בזכות מרים ואת ענני הכבוד בזכות אהרון״.

שם כתוב, מתה מרים הסתלק הבאר וחזר בזכותם של משה ואהרון.

מת אהרון הסתלקו ענני הכבוד וחזרו בזכותו של משה.

מת משה הסתלקו שלושת הדברים ביחד ככתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״.

לכאורה קשה, הרי משה, אהרון ומרים אינם מתו באותה תקופה?

מרים נפטרה בחודש ניסן, אהרון נפטר בראש חודש אב ומשה רבנו רק שנה אח״כ בז׳ אדר.

אם כן מדוע כתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״?

אלא זאת הכוונה שכשמת משה, הסתלקו המן, הבאר וענני הכבוד והרי זה כאילו הסתלקו ביחד משה אהרון ומרים.

3:

בא ה״אלשי״ך הקדוש״ ושואל, מדוע בכלל מצווים אנו לשבת בסוכה בט״ו בתשרי?

מילא את חג ה״פסח״ חוגגים לפי תאריך גאולתנו ממצרים, את חג ה״שבועות״ לפי תאריך קבלת התורה.

אבל מה הקשר בין סוכות לט״ו תשרי?

עוד, אם נגיד שלזכר ענני הכבוד אנו חוגגים, מדוע לא עושים חג לזכר ה״מן״ או לזכר ״באר מרים״, מדוע דווקא זכר לענני הכבוד?

חז״ל מתרצים שה״מן״ ו״באר מרים״ היו הכרחיים לקיומו של עם ישראל במדבר בטענה פשוטה.

אם הוציא הקב״ה את עם ישראל ממצרים, בפשטות שצריך לדאוג להם לאוכל ושתיה כדי לחיות.

אבל ענני הכבוד, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

פה מדובר על דאגה מיוחדת שדאג לנו הקב״ה.

ענני הכבוד הם לא הכרחיים לקיומו של עם ישראל, אלא סוג של פינוק מאהבה.

ענני הכבוד שמרו ועזרו לעם ישראל באין ספור עניינים שלמעלה מדרך הטבע.

ענני הכבוד הפכו מסע קשה ומסוכן למסע קל יחסית והכי חשוב מוגן בהגנה רוחנית וגשמית הכי חזרה שיכולה להיות.
אם כן זכר לפינוק מיוחד זה, חוגגים אנו את חג הסוכות, כתזכורת והודיה.

4:

בספר ״בני יששכר״ מביא בשם החיד״א עוד תרוץ.

ל״מן״ ו״לבאר המים״ לא עושים זכר כיוון שהם הגיעו ביחד עם תלונות של עם ישראל.

ברגע שלא היה מים, מייד התרעמו עם ישראל, כגון ב״מי מריבה״.

גם על ה״מן״ באו בתלונות, ״קצנו בלחם הקלוקל״.

על דברים שבאו על ידי תערומת, לא ראוי לעשות תזכורת לדורות הבאים כיוון שהרי היא תזכורת שלילית.

אבל ״ענני הכבוד״ הגיעו ללא שעם ישראל ביקש או התלונן, ענני כבוד הם קידוש השם נטו.

את זה הישיבה בסוכה באה ללמד, שידעו עד סוף כל הדורות, שאם עם ישראל יהיה זקוק למשהו, הקב״ה יתן את זה גם בלי שנבקש.

5:

אם כן הסברנו את חשיבותם של ענני הכבוד שהם סיבת ישיבתנו בסוכה.

אבל עדיין קשה, מדוע בחרו דווקא בתאריך הזה? מה מיוחד בו?

את השאלה הזאת שואל ה״גאון מוילנה״, מדוע נצטווינו דווקא בט״ו תשרי לשבת בסוכה? הרי ישנם יותר משבעה חודשים של קיץ שאפשר היה לשבת בסוכה?

ומתרץ שיש עניין מיוחד בתאריך הספציפי הזה, ט״ו בתשרי.

״ענני הכבוד״ שבני ישראל נהנו משמירתם, הסתלקו בי״ז תמוז באותו יום שעשו בני ישראל את העגל.

ב-י׳ תשרי, ביום הכיפורים ירד משה רבנו ואיתו בשורה, ״סלחתי כדבריך״

למחרת, בי״א תשרי משה מקהיל את כל עדת ישראל ומבקש מהם לאסוף תרומה לבניית המשכן.

ב-י”ב וי”ג תשרי עם ישראל אוסף את התרומה, כסף וזהב, נחושת, תכלת וארגמן וכו׳.

יומיים בלבד לקח לעם ישראל לאסוף את כל התרומה לבניית המשכן ככתוב: ״בבוקר בבוקר..״.

ביום י”ד מעביר משה כרוז במחנה שיפסיקו להביא תרומה, כיוון שאספו כבר מספיק לבניית המשכן.

ביום ט”ו בתשרי התחילו לעבוד על עבודות המשכן ובדיוק באותו יום חזרו ״ענני הכבוד״ להיות על עם ישראל.

אם אמרנו שיושבים בסוכה זכר ל״ענני הכבוד״, עכשיו מובן מדוע אנו מצווים בט”ו תשרי, כי ביום זה, יום שהתחיל עם ישראל לבנות את המשכן, זהו היום שחזרו ענני הכבוד וזהו תאריך מצוין להתחיל לשבת בסוכה.

6:

כתוב ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..״

המדרש שואל, ביום הראשון? והרי לוקחים את האתרוג ביום חמישה עשר? בט״ו בתשרי? ולמה כתוב ביום הראשון?

ועונה המדרש, שהכוונה לראשון ל״חשבון עוונות״.

משל למה הדבר דומה, למדינה שהייתה חייבת הרבה כסף למלך.

ראה המלך שהם מתמהמהים ולא משלמים, יצא לכיוונם עם צבא קטן כדי לקחת את כספו המגיע לו.

שמעו במדינה שהמלך יצא לקראתם, מיד יצאו גדולי המדינה לקראתו, ובהגיעם אליו נפלו אפיים והתחננו לפניו שאין ביכולת מדינתם לשלם, ובבקשה שישקול לוותר להם.

שמע המלך את בקשתם והסכים למחול על חצי מהחוב.

הודו לו חשובי המדינה וחזרו לדרכם.

המלך ופמלייתו המשיכו לכיוון אותה מדינה כדי לגבות את חצי החוב הנותר.

לאחר כמה קילומטרים רואים המלך ופמלייתו עוד שיירה קטנה של אנשים מגיעים לכיוונם.

כשהגיעו ליד המלך השתחוו לפניו והתחננו שיוותר להם על החוב, כיוון שאין למדינתם כסף.

אמר להם המלך ״הרי ויתרתי כבר על מחצית מהחוב, מה עוד אפשר לעשות״?

ראה את מבטם המתייסר והסכים למחול גם על חצי מהחצי חוב שנשאר.

הודו לו בעיניים בורקות סוחרי העיר וחזרו למקומם.

לאחר כמה קילומטרים נוספים כשהגיעו הפמליה כמעט ליד שערי המדינה, רואה המלך את כל יושבי המדינה, אנשים נשים וטף באים לקראתו.

שואלם המלך, מה ברצונכם שבאתם כולכם אלי??

נפלו על פניהם כל תושבי המדינה מקטן ועד גדול והתחננו שיוותר להם על החוב, ״אין באפשרותנו לשלם אדוננו המלך, מדינה ענייה אנחנו, אנא רחם עלינו״.

המלך שכבר ויתר להם עם שבעים וחמישה אחוז מהחוב חשב מה לעשות, לבסוף החליט לוותר להם לגמרי על כל החוב.

״מוחל אני לכם על כל החוב, קיבלתי את תחינתכם, אבל מרגע זה, חשבון חדש מתחיל״.

7:

המלך הוא כמובן הקב״ה שכולנו מבקשים ממנו שימחל לנו על החובות שלנו, כי רבים הם.

כתוב שבערב ראש השנה גדולי הדור מתענים ואז מוחל הקב״ה לעם ישראל על שליש מהחובות.

בין ראש השנה ליום כיפור היחידים מתענים והקב״ה מוחל לעוד שליש מהחובות.

אז מגיע ״יום כיפור״ הקדוש, שכל עם ישראל מתענה מקטן ועד גדול, ביום זה הקב״ה מוחל על כל החוב כולו לכל אחד ואחד, ככתוב ״כי ביום הזה יכפר עליכם״.

מה עושים עם ישראל, נוטלים ״ארבעה מינים״ ביום טוב של חג, ומהללים ומודים לקב״ה.

מה עונה להם הקב״ה? שאכן מחל להם לגמרי על כל.

״דעו שמחלתי לכם על העוונות עד לעכשיו, אבל מכאן ואילך נפתח לכם חשבון חדש.

לפי זה מסביר המדרש את הפסוק ״ולקחתם לכם ביום הראשון..״, ראשון למה? ראשון לעוונות.

מיום ראשון של סוכות הקב״ה מתחיל איתנו חשבון חדש.

השאלה הנשאלת, אם חשבון העוונות החדש מתחיל מיום ראשון של סוכות, מה עם ארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות? מדוע לא מתחילים חשבון חדש ביום שלאחר יום כיפור?

על זה עונה רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב, שידוע הדבר שקשה מאד לעשות מצווה במאה אחוז לשם שמים.

אבל הכנה למצווה, אכן אפשר לעשות במאה אחוז לשם שמים.

בארבעת ימים אלו שבין יום כיפור לסוכות, עסוקים כל עם ישראל מי בבניית סוכה ומי בארבעת המינים וכמו שאמר הברדיצ׳בר, להתעסק בהכנת המצווה אפשר במאה אחוז לשם שמים.

קשה לנו לשבת בסוכה ולכוון כל רגע ורגע לשם ישיבת סוכה, אבל קל לנו לתת את כולנו בבניית הסוכה, בבחירת הסכך והקישוטים ולהעביר שעות בשוק ארבעת המינים.

אם כן מובן מדוע יום הראשון לעוונות מתחיל בסוכות, כיוון שבארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות חזקה על עם ישראל ששקוע כולו בהכנות למצוות סוכה וארבעת המינים.

חזקה על ישראל שבימים אלו כנראה לא יפתחו חשבון חדש של עוונות.

(טור זה מבוסס על אחד משיעוריו המופלאים של הדרשן ר׳ ברוך רוזנבלום שליט״א)

שבת שלום וחג שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (דבורקין) הלוי