פרק ח': אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על חיקויים שבמשך הדורות נעשו לגמרא בידי מחברים שונים, על מסכתות שאין עליהן תלמוד.
בפרקים הקודמים הזכרנו את 'תלמוד בתרא' לרב ישראל נתנאל רובין, שקדם לו הרבי הקדוש מראדזין. כמו כן הבאנו את טענתו של גולש שטען שאין להשוות את "סדרי טהרות" לרבי מראדזין, ל"תלמוד בתרא" של הרב רובין, שכן הרב רובין לא הסתפק באיסוף המקורות האמוראיים על מסכת עוקצין, אלא הוסיף מדיליה בארמית כאשר לא מצא מקור אמוראי מתאים למשנה מסויימת. לא די בכך, אלא שחידושיו של הרב רובין התבססו על חידושי האחרונים וחידושיו שלו.
- ה"חיקוי" של עיצוב הש"ס שעורר סערה • פרק א'
- הקרב על צורת הש"ס - בין ראדזין לוילנה • פרק ב'
- התלמיד-חכם שנתקע עם הספרים שחיבר • פרק ג'
- עצת ה'בית הלוי' לרבי מראדזין כנגד מתנגדיו • פרק ד'
- האם 'תלמוד בתרא' בעייתי יותר מ'סדרי טהרות'? • פרק ה'
- מה שמותר לג"ר נח חיים מקאברין אסור לרבי מראדזין? • פרק ו'
- האדמו"ר שחלק על הגר"א - וספרו הוחרם • פרק ז'
אולם, מסתבר כי גם לכך קיים תקדים. היום נספר על החיקוי הראשון הידוע לנו שנעשה לגמרא, כבר לפני חמש מאות שנה, בידי הגאון הקדמון רבי שלמה סירליאו, שחיבר תלמוד על מסכת עדויות.
רבי שלמה סירליאו היה מגולי ספרד, בגירוש הגדול שהתרחש סמוך לתשעה באב, בדיוק לפני 529 שנים. רבים לא עמדו בנסיון והתנצרו כדי להציל את בתיהם ורכושם, אולם מאה אלף יהודים עזבו בעירום ובחוסר כל לעבר עתיד לא ידוע, ובלבד שלא לבגוד באמונת אבותיהם. רבי שלמה היה ביניהם, ולאחר שנים בהן נדד בערי טורקיה ויוון, עלה לארץ ישראל, וישב בצפת ובירושלים.
רבי שלמה היה מחבר פורה וכתב פירוש חשוב על הירושלמי, אולם ספרו המעניין ביותר הוא "תלמוד מסכת עדויות". הסיבה שרב אשי לא סידר גמרא על מסכת עדויות היא, שמסכת זו אינה עוסקת בנושא מיוחד, אלא מהווה אוסף של "עדויות" בנושאים הלכתיים שונים המפוזרים בכל הש"ס. רבי שלמה סירליאו ליקט אפוא את כל הסוגיות בש"ס השייכות למסכת עדויות, וחיבר מהן תלמוד למסכת זו. אולם בניגוד לחיבורו המאוחר של הרבי מראדזין, רבי שלמה לא נמנע אף מלכתוב את חידושיו שלו, בארמית בבלית, ולשלבם בתוך טקסט ה"תלמוד" שחיבר.
כך למשל, כותב רבי שלמה כבר בתחילת המסכת, כשהוא מבקש להסביר מדוע נקבעה מסכת עדויות בש"ס לאחר מסכת שבועות, ולפני מסכת עבודה זרה:
"מכדי תנא משבועות קא סליק – מאי שנא דתני עדויות? איידי דתני בסנהדרין 'העובד עבודה זרה' וכו', וקא בעי למיתני עבודה זרה, ותוקפא ועבודה זרה שייכי בהדי הדדי, דאמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח, ראוי לגדעו כאשרה [...] והא משום תוקפא דרבן גמליאל עם ר' יהושע מיתנייא, דתניא: עדויות בו ביום נשנית, משום הכי תני לה בהדי עבודה זרה".
כל הקטע הזה ועוד דומים לו אינו מובא מן הגמרא בשום מקום, אלא מחידושיו של רבי שלמה, והוא נכתב בארמית בבלית ושולב על ידו בתוך טקסט ה"תלמוד" שחיבר.
מעניין ביותר שיש שטוענים שקטעים כאלו הוליכו שולל את עורכי תלמוד מהדורת שוטנשטיין... ועל כך בכתבה הבאה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com