בימים אלו אנחנו יושבים בהנהלות בתי הספר על סיכומי שנה, אחד האירועים היה ישיבת הערכה והוקרה עם ועד ההורים של בית הספר היסודי. סיכומה של שנה הוא תמיד עבורי אירוע מרגש, אך השנה הוא מרגש פי כמה, עברנו שנה מורכבת, שנת קורונה מלאת אתגרים. ועל אף הכל אנחנו שמחים בתוצאות המבורכות שלה.
האמת היא שגם תוך כדי תנועה השתדלנו להיות קשובים למציאות המשתנה כל הזמן ואינה תלויה בנו, ולהשתדל להפיק בכל מצב את המירב והמיטב. אמרתי להורים כי הגענו אל ההישגים הללו בזכות תחושת האמון שהם נתנו במערכת, ואנחנו נתנו אמון מוחלט בבורא העולם מסובב הסיבות, וידענו כי הוא קובע את המציאות, והתפקיד שלנו ב'משחק' הזה הוא לעשות את המוטל עלינו בכל מצב, על פי המציאות בכל רגע נתון. כך זכינו להגיע אל התוצאה, וזה הוא המפתח להצלחה.
פרשת השבוע פרשת דברים, פרשה זו פותחת את הספר האחרון בתורה. והיא כוללת את נאום הפרידה של הרועה הנאמן, משה רבינו, שכידוע, לא רק נפרד פיזית מבני ישראל, אלא אפילו מקום קבורתו לא נודע. כל מה שנותר לנו ממנו אלו הם דבריו, כפי שהשאיר לנו אותם לדורות.
פרשת השבוע, וכן רובו של החומש, מהווה חזרה על עיקרי המצוות שבתורה, ועל שם כך הוא מכונה גם 'משנה תורה'. הפרשה חוזרת על מאורעות עם ישראל, החל מיציאת מצרים עובר דרך חטא המרגלים, מלחמות ישראל ועוד.
השאלה הנשאלת מאליה היא מדוע על התורה להקדיש ספר שלם לחזרה על כל המאורעות והעניינים שכבר כתובים בחומשים הקודמים? ומדוע משה רבינו כדברי פרידה מוצא לנכון לחזור על כך ביום פטירתו?
משל ידוע נאמר בשם ה'חפץ חיים' זי"ע על תייר אורתודוקסי מארה"ב שהגיע להתארח בקהילה יהודית בארץ. כשהגיע לתפילת שחרית בשבת בבוקר, הגבאי מעלה לתורה מתפללים שונים לפי סדר משונה, לראשון הוא קורא מהצד האחד של בית הכנסת, לשני מהצד השני, לשלישי את היושב מאחורי הבימה ולרביעי את היושב ליד ארון הקודש.
לאחר התפילה ניגש לגבאי ושאל אותו: מדוע אתה פועל בחוסר סדר שכזה? האם לא הוגן יותר ופשוט יותר להעלות את הקרואים לפי סדר הישיבה בבית הכנסת, למשל? ענה לו הגבאי: האם אתה חושב שבביקור אחד תבין הכל? הראשון הוא כהן, השני הוא לוי, לשלישי יש אזכרה והרביעי היה צריך לברך הגומל וכן הלאה.
ביאר ה'חפץ חיים', אנשים נמצאים בעולם 70 או 80 שנה, ומתיימרים להבין חשבונות שמים. מנסים להבין מהלכים ורוצים לדעת הכל. העולם קיים למעלה מ-5,000 שנה. התקופה הקצרה שאנו 'מבקרים' כאן בעולם דומה לאותו ביקור חפוז של התייר וניסיונו המגוחך להבין את התמונה המלאה.
אין לנו אפשרות לחשב חשבונות שמים. כולנו מאמינים שהעולם מתנהל לפי סדר, יש דין ויש דיין, ואין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה. העולם מתנהל עם דין וחשבון ובצורה מסודרת ומופתית. כל פרט ופרט בהיסטוריה של העם היהודי, כל אירוע קטן, כל מעשה ואפילו כל אמרה ומחשבה יש לה משמעות בסיפור הגדול והמושלם.
זה המסר שמשה רבינו רצה להעביר לעם ישראל: הסיפור של העם היהודי איננו אוסף מקרים, אלא כל פרט קטן בסיפור, הינו בעל משמעות בסיפור הכללי. גם אתה לא בהכרח מבין את הסיפור בביקורך הקצר.
לכל פרט ופרט בסיפור של העם היהודי יש משמעות. אין מקרה בעולם, וידוע ש'מקרה' הוא אותיות 'רק מה''. הנביא ירמיהו כבר אומר: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" - מתוך הצרה עצמה מגיעה הגאולה. "וממנה יוושע".
בערבו של תשעה באב נזכרים בכל הקורות אותנו מחורבן הבית: הרדיפות, הפוגרומים, מסעי הצלב, השואה הנוראה וקרבנות ימינו. אך מאידך אנו יודעים כי בעת חורבן הבית, נולד המשיח – אורו של עולם!
נחזור אל התובנה שבתחילת הטור, סוד הצלחה שלנו הוא לדעת מראש שהכל מתוכנן משמים, ותפקידנו הוא לתת אמון, ולפעול בתוך המציאות הזו – את המוטל עלינו בכל רגע.
הבה לא נהיה כאותו תייר שהתיימר להבין הכל בביקור של רגע. נסמוך על בורא העולם שמנווט אותנו אל ארץ מבטחים, נישא את עיננו למרום ונתפלל בעבור הכלל שמתוך הימים הללו, ימי בין המצרים, בהם אנו מתאבלים על חורבן בית מקדשנו, נזכה לראות את ירושלים בתפארתה, ושהקב"ה יאמר לצרותינו די.