כסליו תשפ"ב, 3.45 לפנות בוקר במליאת הכנסת.
חברי הכנסת הפסיקו לפהק. הנאומים עדיין היו שנונים ומושחזים אך התחרות המרה בין האופוזיציה לקואליציה עברה ל'מי ינחור חזק יותר'. אחרי חצי שנה של לילות לבנים ומלחמות חורמה המתנקזות בשעות ליל מאוחרות בואכה לפנות בוקר – כולם נפלו שדודים.
לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן
אולי זו בדיוק הייתה כוונת המאיים בזמנו "אנחנו נעייף את הממשלה הזו עד שתיפול". כפשוטו. תיפול מהרגליים.
אישים מפונקים שהרגילו עצמם לישון שבע שעות רצופות על שתי כריות עבות ומשכורת נפוחה, מצאו את עצמם בכיסא המליאה עם ראש שמוט, עיניים טרוטות ופה פעור אל מול מצלמות לייב, כשהם מתעוררים מבהלה מדפיקות עזות על דוכן הנואמים ומרעשי רקע תכופים של 'בעד' ו'נגד'.
ערוצי התקשורת העבירו את שידורי הכנסת לתוכן הבידור והגדילו את שעות הצפייה בלייב, הראיונות סיפקו דקות ארוכות של קומדיה כששֹרים נכבדים החלו לדבר שלא לעניין, והגדילו לעשות כמה מחברי הכנסת ששקעו תוך כדי ראיון בשינה עמוקה. והציבור נחנק מצחוק.
יחיד ומיוחד היה חבר הכנסת החדש והססגוני עוז רענן - ממפלגת 'ציפייה דרוכה'. הוא בעצם פרש לא מכבר מ'תקווה קלושה' ופרץ כרוח סערה ללב הסערה עם הקמת ממשלת העינוי. בתוך שבועות ספורים הוא התגלה כמטאור לא רק בנאומיו המושחזים והעוקצניים, אלא בעיקר בשבירת שיאים בנאומיו כפיליבסטר.
חה"כ רענן כשמו כן הוא, יכל לעמוד שתיים עשרה שעות רצופות על הרגליים, לנפנף בידיים בעוצמה, לנאום ולנאום ללא אתנחתא של מחיאות כפיים וללא הפסקת מים. ולולי שנשאר אחרון במליאה ופחד נורא, היה ממשיך עד עצם היום הזה. לייתר דיוק הלילה ההוא.
עם הזמן הפכו הנאומים להיות צרודים וחלושים, ופַּסקו ההערות ביניים. מהסיבה הפשוטה כי כשישנים עמוק קצת קשה יותר לזעוק ולהריע. הריכוז הפך לחלום תרתי משמע וחברי הכנסת הצביעו מתוך שינה כשהאצבע מונחת על המסך ולוחצת מידי כמה דק', פעם לטובת החוק ופעם לטובת נפילתו.
מזכירת הכנסת עבדה אף היא שעות נוספות, בעיקר בכדי לנסות להשליט סדר בין הסתירות הרבות שהועלו על המסך והאנדרלמוסיה החוקית שהניבו חברי הכנסת במלחמת ההתשה המדממת והבלתי נגמרת.
בקצה האולם נבנה חדר הלבשה בו ניתנה האפשרות להחליף לפיג'מות ממותגות, בצבעים שונים לשרים ולחברי הכנסת הזוטרים, ריצפת המזנון התמלאה בכוסות קפה שחור שהתרוקנו בזו אחר זו, ובחלל האוויר התפשטה אווירה סמיכה של עצבים רופפים, צעקות ומחמאות שליליות כולם נגד כולם, - מחוסר שינה קיצוני ומירידה חדה בחמצן הדו פחמני.
אך מה לעשות... הממשלה לא הראתה סימני התפוררות, והאופוזיציה נחושה להילחם עד שיתפרק לגורמים אחרון הכיסאות בחדרי הוועדות.
הכל היו אובדי עצות וחלמו חלומות פז על ימים בהם היו טסים לאורך ורוחב השנה ובאים לבקר בכנסת בין פגרה לפגרה, ימים נטולי שקיות שחורות מתחת לעיניים, של יציאה לאוויר העולם ושלא עוברת חצי שנה מבלי לראות את הילדים.
עד.... עד שחה"כ רענן החליט לרענן מעט את האווירה וגמר בליבו לעשות סוף גם לחוכא וגם לאטלולא.
הוא ניצל שעת כושר כשהיו"ר מילא בנחירותיו את האולם, דחף לכוס הקפה שלו שלושים כדורי שינה פרמיום, לייתר ביטחון, נעמד על הפודיום כשרגליו תחובות בגיגית מים קרים ופתח בקול מונוטוני בנאום אופוזיציוני חריף ולוחמני שאוזן לא שמעה כמותו.
נאם ונאם ונאם, ימים ולילות ארוכים עד שאחרון הגיבורים קרס, ואו אז... סיים בסדרת חוקים שעברו פה אחד ועל הדרך גם עשו סדר בג'ונגל הפוליטי שנוצר. הוא מינה את חבריו לסיעה למשרות האהובות עליהם, פיטר את ראש הממשלה ומינה את עצמו, העביר את התקציב ללא התנגדויות, וקינח בחוק ש"מעתה לא ניתן להעביר חוקים בכנסת ללא אישור של לפחות 70 חברים ובתנאי שיהיו עירניים".
המילה 'עירניים' כנראה עוררה משהו בתאי המח הרדומים של הנוחרים לפניו, ובִין רגע האולם היה כמרקחה. צעקות בעד ונגד, ושאר הגידופין השגורים על הלשונות מילאו את מסדרונות הכנסת וגלשו במהרה גם אל הרחובות הסמוכים והעירו את השכנים המבהולים שנפשם קצה בפעילות הלילית המוגזמת והרעשנית.
מי מהם החליט להזמין ניידת משטרה שמיהרה לאטום את חלונות הבית, לרתך את דלתות הבניין ולסגור את המתחם מ'חשש לשלום הציבור'. ותשקוט הארץ.
יודעי דבר מספרים כי חוקים משמעותיים ממשיכים להיחקק באולם פנימה, כמו גם נאומים חדים כתער מועַבַרים בגרונות ניחרים לעומק הלילה.
רק בלי נזק משמעותי לסביבה...