כך גירשו דיבוק שנתפס באישה בשם 'מגדל'

פרק א': הריאיון הבלעדי עם חוקר המיסטיקה הג"ר חיים פוקס שפורסם ב'כיכר השבת' אודות 'הכומר הנוצרי שמוזכר בקמע התימני – לשמירה', עורר תגובות רבות, ומערכת 'כיכר השבת' קבלה מאות פניות עם בקשה ודרישה לתת הסברים ומקורות לכך.

"בין בעלי השם בתקופה הזו, ניתן למצוא תלמידי חכמים וגם רבני קהילות חשובים וידועים, דוגמת החת"ם סופר, רבי נתן אדלר, רבי נפתלי כ״ץ מפרנקפורט מחבר ספר 'סמיכת חכמים', שהיה אב"ד פרנקפורט, או רבנים ידועים מעט פחות דוגמת הרב יואל בעל שם (הראשון) שהיה אב״ד בקהילות חשובות מאוד – דוגמת פינסק ואוסטרהה, וכמוהם רבים רבים.

"אחד המפורסמים הוא רבי יונתן אייבשיץ שכידוע הקמיעות שנתן לנשים יולדות בקהילתו כשהיה רב העיר מץ בצרפת הם אלה שעוררו נגדו את החשדות בשבתאות מצד הרב יעקב עמדן (יעב"ץ).

בראיון שהתפרסם ב'כיכר השבת' עם החוקר הרב פוקס, הוא חשף שיש בידו כתב יד תימני שמוזכר בו שמות של כמרים נוצרים בתור סגולה. לטענתו היו בעלי שם פשוטים, שהתייעצו עם כמרים ומוסלמים בשכנותם, כדי לקבל טיפים היאך לרפא את בני הקהילה. בתור פרופסור שביקר בהמוני ספריות של אוניברסיטאות ברחבי העולם, האם אתה מכיר תופעות כאלו?

"כהיסטוריון אינני יודע כמובן לומר האם אוסף כתבי יד וקמיעות כזה או אחר הוא מוסמך ונאמן, או שאינו, זה תפקידם של מקובלים ושל צדיקים.

"אבל בהחלט ניתן לראות לפעמים בכתבי יד של סגולות ושל הוראות לריפוי דיבוקים, כפי שהבאתי בספרי 'תרנגולת בלי לב' (מוסד ביאליק, תשפ״א), שמפוזרים בספריות העולם, תופעות כאלה. כך למשל אנחנו יכולים לקרא היום בכתב יד מיוחד שהיה בספרייתו רב העיר פראג רבי דוד אופנהיים זצ"ל (שנודע בספריתו העצומה והמיוחדת), שנתנו לבעל השם הרב 'אלחנן בעל שם השני' בשנת 1708 למניינם.

"צריך להקדים כמה פרטים. את כתב היד הזה נתן הרב אופנהיימר לרב 'אלחנן בעל שם השני' בשביל לסייע לו בתפקיד שהטיל עליו: לגרש דיבוק שנתפס באישה בשם מגדל, מנשות הקהילה בפראג, בשנת 1708. אנחנו יכולים לקרוא בכתב היד הזה גם היום, ושם, לצד מקורות הלכתים קבלים עמוקים ונוראים, נמצא גם מסורות שונות לגירוש שדים שמצוטטות בעברית מפיהם של מוסרים מגוונים, ובהם: 1; ׳רופא צרפתי׳. 2; ׳גוי ממנץ׳. 3; ׳ספר סגולות בלאטיין [=לטינית] 4; ספר ישן בלשון ערב [=כתוב בערבית!] 5; ואולי המפתיע מכל: 'נכטיכגר גלח', דהיינו כומר רב עוצמה. (ראה מעוז כהנא, ׳תרנגולת בלי לב׳, עמ׳ 85, 105).

"זאת אומרת שבתוך כתב היד אתה רואה שיש שם אפשריות שונות לריפוי עבור בעלי השם. חלקן באות ממקורות הסוד והקבלה, וחלקן, לפעמים, אפילו מכומר רב עוצמה, מרופא בן הזמן, או מספרים בערבית ובלטינית. כך אנו רואים מקורות שונים של ידע שמחוברים ביחד שנתונים בידו של 'בעל השם'".

בפרק הבא: המשך הריאיון המרתק.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com