1:
״ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״
בפרשה זו לא מוזכר שמו של משה רבנו וזאת משום שביקש מהקב״ה ״מחני ני נא מספרך אשר כתבת״.
ומדוע דווקא בפרשה זו ולא אחרת לא מוזכר שמו, אומר ״בעל הטורים״ שנבחרה פרשה זו שלא יוזכר בה משה כיוון שבזמן שקוראים אותה הסתלק משה מהעולם.
פרשת תצווה נקראת או לפני ז׳ אדר או לאחריו וכיוון שביום זה נסתלק משה, נבחרה פרשה זו שבה לא יוזכר שמו.
(יוצא לפי זה שה״שבעה״ של משה נסתיימה בי״ד באדר, והברית שלו היתה בט״ו אדר).
עוד סיבה מביא ״בעל הטורים״, כיוון שמשה סירב במשך שבוע שלם ללכת לגאול את ישראל ממצרים וניהל סוג של משא ומתן מול הקב״ה ככתוב ״גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך״, לקח הקב״ה את הכהונה שרצה לתיתה מלכתחילה למשה והעבירה לאהרון אחיו.
וכיוון שפרשה זו עוסקת בבגדי כהן הגדול, לא מוזכר שמו של משה שממנו נלקחה הכהונה.
ובספר ״חיי לבב״ מביא שמזה נבין גם מדוע בכל חומש שמות מוזכר שמו של אהרון ורק בפרשת תרומה שמו אינו מוזכר.
ידוע הדבר שמשה זכה לשני כתרים, כתר תורה וכתר מלכות ואהרון זכה לכתר כהונה.
כיוון שאין מלכות אחת נוגעת בחברתה, בפרשה זו שמוזכרים בגדי אהרון הכהן, מוזכר אהרון ולא משה וכדי להפריד בין המלכויות הוא אינו מוזכר בפרשה הקודמת (תרומה).
2:
לפי דברים נפלאים שראיתי ב״אור החיים״ הקדוש, שמו של משה רבנו לא מוזכר בפרשה, אך מילותיה הראשונות אכן מדברות עליו.
וכך מובא ב״אור החיים״: ״ואתה תצוה״, כתוב בזוהר שהיה יושב ר׳ יוסי בן חלפתא בפני ר׳ יצחק ושאל אותו מדוע הגלות הרביעית בה אנו נמצאים מתארכת כל כך הרבה ואין לה זמן קצוב?
ענה לו ר׳ יצחק שגלות רביעית מתארכת בגלל ביטול תורה, שכך הוא שמע מרב המנונא סבא, שלושה גלויות גלו ישראל וחזרו בזכות שלושת האבות.
אך גלות רביעית יחזרו עם ישראל בזכות משה רבנו.
כתוב בירמיהו ״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי״, עם ישראל גלו בגלל שחטאו בתורת משה, ככתוב במלאכי ״זכרו תורת משה עבדי״, ועתידים ליגאל בזכות משה רק אם יחזרו ויעסקו בתורה.
וזה מה שכתוב ״ואתה תצוה את בני ישראל, תצוה לשון חיבור, צוותא, כמו שכתוב ״כי מלאכיו יצוה לך לשמורך״
מתי עם ישראל יגאלו גלות אחרונה? כשיצטרפו אליך משה וילמדו תורה שמשולה לשמן זית זך שהוא בלי שמרים, כך צריכים ללמוד תורה לשמה וללא סיבות חיצוניות כגון לזכות בכבוד או חס ושלום להשתמש בה כדי לקנטר.
וכמו שהשמן זית להדלקת המנורה צריך להיות ״כתית״ שנעשה על ידי כתישה בלבד, כך לימוד תורה מתקיים על ידי מי שכותש עצמו עליה וכמו שמובא במסכת ברכות ״אדם כי ימות באוהל״, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה.
מוסיף ה״אור החיים״ הקדוש ואומר שבכל צדיק וצדיק שלומד תורה יש ניצוץ ממשה רבנו, והוא לוקח את זה מכמה מקומות כגון מסכת סוכה, ביצה ושבת כשרוצים להחמיא תנאים או אמוראים אחד לשני הם מתבטאים לפעמים כך: ״משה, שפיר כאמרת״ - משה, יפה אמרת.. והרי לא קוראים לו משה, אלא שניצוץ של משה מופיע בו.
אם כן לכן נאמר ״ואתה תצוה״, אתה משה תצטרף לכל מי שיושב ועוסק בתורה.
3:
ואיך אפשר בלי קצת וורטים על המגילה.
כתוב שאחשוורוש עשה משתה לכבוד כל ראשי מאה עשרים ושבע מדינות, משתה זה ארך מאה ושמונים יום.
ומדוע דווקא מאה ושמונים יום?
חז״ל מסבירים שבכל יום הציג אחשוורוש לראווה כלים אחרים מבית המקדש ומעניין לבדוק כמה כלים אכן היו בבית המקדש ונבזזו על ידי הבבלים ובהמשך הגיע לידי אחשוורוש.
במגילה כתוב ״בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו״.
אומרים חז״ל, עושר, כבוד, מלכותו, יקר, תפארת, גדולתו, הרי הם שישה אוצרות שהציג אחשוורוש מדי יום.
בגמרא כתוב שאין אוצר פחות מחמישה כלים ואם כן כמה כלים הציג אחשוורוש מדי יום? שלושים כלים.
אם נכפיל מאה ושמונים יום בשלושים נמצא שכלי המקדש היו חמשת אלפים וארבע מאות כלים וזאת הסיבה למשתה שארך מאה ושמונים יום.
4:
בספר ״עוללות אפריים״ מביא קשר מעניין בין המן הרשע לנחש.
הפעם הראשונה שמוזכר ״המן״ בתורה הוא בפסוק ״המן העץ אשר ציוויתך לבלתי אכול ממנו אכלת״.
ולכאורה צריך להבין מה הקשר בין המן לבין הנחש וחטא עץ הדעת.
קשר אחד מעניין אפשר למצוא שכמו שאצל אדם הראשון, היה באפשרותו לאכול מכל עצי גן עדן ורק מעץ אחד היה אסור לו לאכול ובכל זאת עובדה זאת הטרידה אותו ולא נרגע עד שאכל מהעץ היחיד שאסור היה עליו, כך המן, כולם ללא יוצא מן הכלל היו משתחווים לו, אך זה לא הספיק לו כיוון שהיה אדם אחד שלא השתחווה לו ומיהו? מרדכי היהודי.
עוד חיבור מעניין אפשר למצוא בין המן לנחש.
אצל הנחש כתוב ״ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מעץ הגן״.
הגמרא אומרת שארבעה אמרו את המילה ״אף ונעלמו מהעולם.
הנחש שאמר לאשה ״אף כי אמר אלוקים..״
שר האופים שאמר ״אף אני בחלומי..״
קרח שאמר ״ אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו..״
והאחרון, המן הרשע שאמר ״אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי״.
כל ארבעת אלו נעלמו מהעולם ואם כן זהו עוד קשר בין המן לנחש.
במדרש מובא עוד קשר מעניין בין הנחש להמן.
אמר ר׳ פנחס, שני אויבים לא נתערערו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים.
אצל הנחש, מתחילת ספר בראשית עד קללת הנחש יש שבעים פסוקים ״ארור אתה מכל הבהמה..״
ואצל המן, מהפסוק הראשון שנאמר ״אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן..״ עד הפסוק שתלו אותו על העץ ישנם שבעים פסוקים.
5:
עוד קשר מעניין אפשר למצוא בין המן לנחש.
היכן הייתה הנקודה בה הוכרע המן? כאשר מצא אותו אחשוורוש רכון מעל מיטתה של אסתר.
ולכאורה קשה מה חשב לעצמו המן ליפול על מיטתה של אסתר כשאחשוורוש בסביבה ועוד שזה קרה מיד לאחר שאסתר הלשינה עליו באומרה ״המן הרע הזה..״?
ועל זה אומרים חז״ל שמי שדחפו היה המלאך גבריאל וגם כשרצה המן לקום, לא נתן לו המלאך לעשות זאת.
ובעצם יש פה סגירת מעגל חשובה.
הנחש ניסה לפתות את חווה אך היא לא הסכימה בהתחלה, מה עשה הנחש, דחף אותה אל העץ ואמר לה, הנה תראי לא קרה לך כלום, ואם כן גם לאכול את יכולה ולא יקרה לך כלום.
ואז הגיעה אסתר שהייתה גלגול של חוה, והגיע המן שהיה גלגול של הנחש, ואיתו הגיע העונש מאותו שורש.
כמו שהנחש דחף את חוה ולכן היא חטאה, עכשיו הגיע המלאך גבריאל ודחף את המן (הנחש) על אסתר (חוה) ובזכות מעשה זה הוצא המן להורג.
שיהיה לכולם שבוע מקסים, ופורים שמח לירושלמים
עמירן דביר (דבורקין) הלוי