שואת יהודי אירופה לא הייתה השואה הראשונה שהתרחשה, אלא הגדולה שבהן. בימים אלו אנחנו מציינים את יום השחרור וההצלה של יהודי שושן ומדינות המלך אחשוורוש, שם עלה לגדולה היטלר של אותם ימים שהתייצב בארמון שבעיר שושן, וקרא לג'נוסייד, לרצח עם: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ואם על המלך טוב, ייכתב לאבדם!
סגנון התעמולה של המן היה בדיוק כמו של ה"דער שטירמער" הידוע לשמצה, כפי שמספר לנו ה'מדרש רבה': הם מנצלים את אוצר המדינה, אוכלים ושותים ופוגעים בכלכלה.
היהודי העולמי שמפוזר בין העמים מנסה להשתלט כלכלית על העולם. ("מכניסים פחת בממונו של עולם"). מדובר בנצלנים, כאלה שאינם פרודוקטיביים ולא יוצאים לשוק העבודה כמו כולם: "פעם בשבוע שבת, פעם בשלושים יום ר"ח, פסח, עצרת, צומות"... פרזיטים, עלוקות, חיים על חשבוננו.
עוד הוסיף הצורר להשחיר את דמותם של היהודים וטען: הם בוגדניים, אינם נאמנים. הם חיים בתוכנו, אזרחים של מדינותינו, אבל בתוך תוכם בזים לכולם. לו לפחות היו שומרים גם את החגים הלאומיים של המדינה לצד חגיהם הדתיים, או בלשון המדרש "משמרים את מועדיהם ומועדינו, יפה היו עושים, אלא שמבזים מועדיך ואת דתי המלך אינם עושים, שלא משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא" (שמות של חגים פרסיים).
לו לפחות הם היו אזרחים מן השורה היינו עוד יכולים לחיות אתם. אבל 'את דתי המלך אינם עושים'. הם עבריינים, רק מעמידים פנים של שומרי חוק. כך פמפם המן למוחו של המלך והבהיר: אם המלך רק לא יפריע ויאפשר לי לשנות את החוק, אם המלך יסכים לחוקק את חוקי נירנברג ולחתום אותם בטבעת המלך, יהיה זה שלב ראשון של הפתרון הסופי: 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ושללם לבוז'.
לימים נסגר המעגל: יוליוס שטרייכר עורך ובעליו של עיתון "דער שטירמער" היה בין 'עשרת בני המן' הנאצים הנידונים למוות במשפטי נירנברג. לפי המגזין "ניוזוויק", בעת הוצאתו להורג, בהושענא רבא תש"ז (16 באוקטובר 1946), קרא שטרייכר: "חג פורים שמח 1946".
עבור העם היהודי, פורים הוא יום השחרור וההצלה משואת יהודי שושן. העם היהודי מציין את נס הצלתו לא רק במשתה ושמחה, אלא בהתייצבות מול פני הרוע והרשע כדי להפוך את העולם לטוב יותר! יהודי לא דואג שיהיה לו עצמו טוב, אלא כדי שלזולתו יהיה טוב: מתנות לאביונים, משלוח מנות איש לרעהו. הוא רוצה לשנות את העולם.
גם הפילנתרופ הנודע ד"ר גבריאל גרמן זכרייב, בדרכו הייחודית לתיקון עולם, ייסד את 'יום השחרור וההצלה' מציפורני הנאצים, יום שהוכר רשמית ע"י הכנסת ומצוין מידי שנה בעשרות קהילות ישראל ובפרלמנטים בכל רחבי העולם.
ביום זיכרון זה, יהודי העולם אינם מתבוססים באפר הקהילות ובזכרו של החידלון, אלא מפיצים את אור היהדות ומעלים על נס גם את גיבורי אומות העולם שהשתתפו בהדברת המפלצת הנאצית ובהצלת היהודים. כי כשמדובר בהפצת אור, ישנו עם אחד מלוכד עם כל העמים, שפועלים בצוותא כדי לפזר את החושך ולהאיר את העולם.
"הזיכרון הבונה" מעביר קווי דמיון רבים בין יום הפורים – יום השחרור וההצלה של יהודי שושן, ל'יום השחרור וההצלה' של ד"ר גרמן זכרייב.
את ימי הפורים חגגנו במסכות, אך אנו תקוה כי כשנציין את יום השחרור וההצלה הקרוב, נוכל לחגוג גם את ההצלה והשחרור של העולם כולו מהנגיף הנורא, מתוך שגרת חיים בריאה וללא מסכות כירורגיות. עד אז, נמשיך לעמוד לימינו של עולם מתמודד, בתפילה לבורא עולם שיימנע מגיפה, ובהושטת יד לאלו שמקור מחייתם נשבר כשהעולם עצר מלכת.
אנו, רבני אירופה, נמשיך ברוח זו. נטה כתף ונושיט יד לסבלם של אלמנות ויתומי הנגיף, נרבה במתנות לאביוני הקורונה, נוכיח לעולם כולו כי ישנו עם אחד, מלוכד ומאוחד בדאגתו לזולת ומאוחד בחסדיו.
כך נהפוך את העולם לטוב ויפה יותר, כמו בימי הפורים, כמו ביום השחרור וההצלה. ביחד נתקן את העולם ונשנה אותו, נהיה אור לגויים. כאז גם היום, "הימים האלה נזכרים ונעשים".