אפתח את הטור הפעם בהודאה לקוראיי שמשתפים אותי בכנות בתגובותיהם המחכימות. בתחילת השבוע פנו אלי כמה מהם, חלקם בהומור, וחלקם ברצינות, בנוסחאות שונות, הנדון היה הנושא בו עסקנו בשלושת הטורים האחרונים, בעניין הבחירות... הבקשה המשותפת שלהם הייתה לעסוק בעניינים אחרים, רק לא בחירות... "פשוט נמאס לנו מהם" רוצים את הפינה הזו כאן שקטה ונקייה, בלי טריקים ובלי שטיקים. דברי הגות ומחשבה הנובעים ממעיינה של תורת הנצח.
גם בענייני הקורונה, בה עסקנו רבות בתקופות האחרונות, קיבלתי פניות מגוונות, שם הייתה חלוקה כמעט שווה, כמו שנהוג בעולם... חלקם ביקשו עוד חומר בנושא האקטואלי הזה עם קישור לפרשת השבוע, ומסרים להתמודדות שלנו עם אתגרי תקופה זו. וחלקם ביקשו דווקא לחדול מלעסוק בנושא, ו'להחליף תקליט'. כנראה נמאס להם לראות את הקורונה מבצבצת גם מהטור הזה...
ובכן, כשחשבתי מה לעשות למעשה, אמרתי לעצמי, הרי תפקידו של הטור הוא אכן אקטואליה לאור פרשת השבוע, ושני הנושאים הללו כבר מלווים אותנו כבר כמעט שנה שלמה, ומשתיהם עדיין לא התפטרנו... אם אמנם לקורונה כבר נמצא חיסון, ומצד שני ברקע נמצאה כבר מוטציה נוספת. אך לבחירות עדיין לא... והם מופיעות לנו כבר ב 'מוטציה רביעית'! ולדעת חלק מהפרשנים, אנחנו עלולים להגיע גם לבחירות חמישיות, אם לא יותר...
• • •
החלטתי להגיע לנושא דווקא מזווית אחרת, לרגל יום פקודת שנתו של אחד מגדולי יהדות אשכנז בדורות האחרונות, רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, ביום כ"ז בטבת. אחת הפעילויות הבולטות של רש"ר הירש בזמנו הייתה לחבר את העם במציאות העכשווית אל תורת הנצח, התפתחותו של העולם בזמנו העלה והציף שאלות רבות וקיומיות אצל בני התקופה, ואיימו להטביע את האמונה בתהומות ההשכלה וה'קידמה' הליברלית. רש"ר לימד בגאון ובגאווה כיצד ניתן לשאוב מתוך התורה הנצחית – באשר היא ורק היא יכולה לתת מענה עמוק הרבה מעבר לשינויים החיצוניים שהם ברי חלוף. רש"ר הגדיר זאת כדרכו במשפט קצר ונוקב: "קיום התורה אינו מותנה במציאות היסטורית, כלכלית וחברתית מסויימת: כל זמן ומציאות כשרים לעיצוב חיי תורה"!
בטורינו אנו משתדלים ללמוד מדרכיו ולצעוד בעקבותיו, לשאוב מתוך הפרשה את אוצרות הרוח השופכים אור על דרכינו בהווה.
• • •
פרשתנו עוסקת בתחילת התהליך של היציאה ממצרים, כשאת עיקר הפרשה תופסים עשרת המכות. סיפור עשרת המכות – עשר תופעות על-טבעיות שפקדו את מצרים והובילו את העם המצרי ואת פרעה מלך מצרים לשחרר את העם משעבודו. וכאן נשאלת השאלה, מדוע היו נחוצות לשם כך עשר מכות? הלא אם הקב"ה רוצה הרי יכול להוציא את עם ישראל גם ללא מכות בכלל. ולשם מה היו נצרכות כל עשרת התופעות העל טבעיות הללו?
וגם כשנבין כי ישנה כאן מטרה חשובה להעניש את המצרים ששעבדו באכזריות את עם ישראל במשך שנים ארוכות, וללמד לקח לדורות כי הקב"ה שולט בטבע ביד רמה. אך לכאורה גם לשם כך הייתה מספיקה מכה אחת אנושה שתרסק את הגאווה המצרית לחלוטין. ובזה לסיים את הסאגה בבת אחת!
יתכן לומר כי התורה באה ללמד אותנו את 'סודו של תהליך', עם ישראל נבחר לשמש בתפקיד נזר הבריאה, פאר האנושות, לעבוד את הקב"ה ולייצג אותו כביכול בעולם הזה, ולשרוד בתפקיד זה עד סוף הדורות.
העם הזה, שהיה שרוי בשעבוד מצרים, בעבדות קשה, בשפל אנושי עמוק וכואב, לצורך כך נדרש תהליך עצמי עמוק של הכרה והתבוננות ברוממות התפקיד, בגדלותו של הבורא שהועיד אותם לתפקיד הזה, וב'השקעה' הגדולה כביכול שהוא עושה לצורך כך באותות ובמופתים להעניש את פרעה והמצרים שהשתעבדו בהם בצורה קשה שכזו.
בתהליך זה התעוררו והתגלו כוחות רבים, התגלתה שליטתו של הקב"ה על מערכות הטבע, המצרים עצמם שניסו תוך כדי המכות הראשונות להתעלם מהתופעות העל-טבעיות הללו והביאו תאוריות 'מדעיות' מצד החרטומים המלומדים שניסו לעשות גם הם בלהטוטיהם, עד שהגיעו גם הם להכרה הברורה כי 'אצבע אלוקים היא'. וכן הלאה ממכה למכה, עשרת הפלאים שנעשו למען עם ישראל שלב אחרי שלב קידמו ורוממו אותם, תוך כדי שהביאו את העולם כולו להכרה כי המאבק בין להבדיל אלוהי מצרים לבין בורא העולם הוכרע בניצחון מוחלט לטובת האמונה בבורא העולם.
נמצאנו למדים כי החירות האמיתית, האושר הפנימי, אינם נקנים בשיטת 'זבנג וגמרנו'... אלא מלווים בתהליך ארוך ובעיקר פנימי של עבודה מאתגרת, בשלבים.
ומכאן גם לתפקידנו הפרטי בכל דור ודור, על כל אחד ואחד לעשות את חשבון הנפש שלו, בתוך כל המערכת הסוערת שמתחוללת לנגד עינינו, מצד אחד השתוללות הנגיף בכל העולם כולו, ומצד שני התקוות והביטחון ב'כוחי ועוצם ידי' במשילות כזו או אחרת, שמתבררים מסגר לסגר כ' אצבע אלוקים' מול חוסר משילות, קיטוב, טירוף מערכות ומהומה כללית כספינה מטלטלת ללא עוגן יציב מבחירות לבחירות...
כל אחד מאיתנו יסיק את המסקנות הפרטיות שלו בתוך כל הסער הגדול הזה ולא להישאר באותה המשבצת. אם הקב"ה משאיר אותנו להתבוסס בתוך הקלחת הזו מזה כשנה, עלינו להבין כי יש כאן מסר משמים, להשתנות, להשתפר, להתבונן על מעשינו ולשפר אותם.
לא נישאר אדישים למצוקת הזולת, נירתם בערבות הדדית לטובת הנזקקים והנצרכים שסביבנו, בערבות הדדית מתוך תחושת שליחות של נתינה ומידות טובות, כך נזכה להתרומם ולרומם אתנו את האומה כולה, ובכך נקרב את הגאולה העתידה בה האושר והזוהר האמיתי יאירו את הבריאה כולה במלוא הדרה!
יחד שבטי ישראל!