גדלתי בבית חרדי רגיל, תשעה אחים, ללא מאפיינים מיוחדים. עד אותו רגע הייתי ילדה שובבה, סקרנית וחייכנית. הידיעה הזו ביגרה אותי ברגע והאפילה בהמשך על כל חיי. אמא הרבתה לעטוף אותי, ההסברים שלה היו מרגיעים, מלאי אמונה ואהבה. היא תמיד הזכירה שהשם ימציא לי את הנחלה הנכונה והמתאימה ביותר עבורי. הייתי מתפללת וחושבת על הסיכוי להתחתן ולמצוא בעל שיקבל אותי כמו שאני, עם כל היתרונות והחסרונות.
סיימתי את לימודיי בסמינר ויצאתי לעבודה, מנסה 'לנרמל' את החיים. אך השנים עוברות חולפות והן אינן לטובתי. אני מתבגרת וכל אחיי הקטנים ממני כבר התחתנו והקימו משפחות. שמחתי בשמחות של כולם מכל הלב. אך בליבי חור גדול הולך ונפער. תחושת בדידות גדולה עוטפת אותי. אני לבד. בשבתות, ובחגים. בשמחותיי ובצערי. לבד עם סודי האפל שאין לי עם מי לחלוק אותו. לא מצליחה להתקדם. ומסביבי חברותיי מתחתנות, הרות, יולדות, ואני- תקועה. לא מתקדמת. העתיד לוט בערפל ונעלם. כמעט ולא הוצעו לי שידוכים ומי שכבר הוצע, לא היה בכלל רלוונטי. בכל יום התפללתי להכיר את בעלי וילדיי שיבואו בכל צורה אפשרית.
מצאתי את עצמי עומדת לבדי מול החלטות הרות גורל, מבולבלת ותוהה. שקעתי לבדי באבלי, מתקשה לשתף סובבים, מתקשה להמשיך בחיים ולתמרן בין עצבות וייאוש לבין תפילה, אמונה ותקווה.
לפני חמש שנים, כשאני כמעט בת שלושים, נודע לי שיש קבוצת תמיכה במכון פוע"ה לבנות עם אותה בעיה כשלי בדיוק. הגעתי למפגש של הקבוצה בלב פועם ושם נחשפתי לעולם חדש.
קמפיין תמיכה במכון פועה נמצא כעת בשיאו - כנסו>>
הכרתי את יערית מנהלת הקבוצה ואת חברותיי הנפלאות גיבורות הכוח, מתמודדות, מחזקות ומתחזקות. בנות עם בעיה כשלי שלמרות הכל, קמות בבוקר ליום של חיים ושמחה.
היינו נאספות אחת לחודש מארבע כנפות הארץ לערב של אמונה מפיח תקווה. ישבנו קשובות להרצאה, נהנות מתוכנית עשירה ומחכימה ושבות הביתה בכוחות מחודשים לחודש נוסף של חיים בתחושת שליחות. שליחות עצמית של מילוי תפקיד, שליחות של בניית תקווה ומשאלה למרות ההתמודדות המאתגרת של כולנו. שליחות לעשות רצונו של מקום מבלי לעלות על במה ולקבל הערכה רבת תהודה, כי זהו סיפור אישי שלעולם לא יתפרסם.
הודות לקבוצה, לתמיכה של יערית והחברות, התחלתי לחיות מחדש. כפשוטו.
אבל פה רק מתחיל הסיפור. יערית, שהתיאור המדויק שלה הוא חברת אמת עבור כולנו, פועלת הרבה עבור עתידנו. מעבר לכך שהיא מייעצת, מסבירה ומלווה אותנו במהלך כל החודש בלי קשר למפגשים, היא הופכת עולמות למצוא עבורנו זיווג מתאים.
לפני יותר משנתיים היא הזמינה אותי למפגש אישי. התרגשתי מאוד, הבנתי שמדובר בשידוך רלוונטי.
היא הסבירה לי מיד: מדובר באלמן שמבוגר ממך ב-6 שנים ויש לו ארבעה ילדים קטנים. בררתי עליו רבות, היא הוסיפה, איש יקר וחם. יש סיכוי גדול להתאמה ביניכם .
נפגשנו. בחנו זה את זו.
ידענו בדיוק מה המציאות העומדת בפנינו. נפגשנו למספר פגישות נוספות והרגשנו שזה הדבר הנכון. הרגשתי בלב שלם שמצאתי את בעלי. הוא אמר לי: "לא האמנתי שאוכל להתאושש לאחר שאשתי המנוחה נפטרה והנה את כאן. השם גדול".
התחתנו לפני שנתיים, בדיוק בחג החנוכה. ומאז, בכל חנוכה בעלי מדליק נרות ואני וארבעת ילדינו המקסימים עונים – אמן ומתפללים עבור שאר חברותיי הנמצאות במצב דומה לשלי, שבע"ה ימצאו אף הן את המנוחה והנחלה שלהן.