במיכלשטאט אשר בגבול גרמניה התגורר רבנו יצחק אריה זצלל"ה המכונה זעקל לייב ווארמזער בעל שם ממיכלשטאט. הוא היה חוטר מגזע תרשישים המשפחה המפוארה לוריא אשכנזי ודור רביעי להגה"ק רבנו אליהו בעל שם מוורמייזא ולמעלה בקודש משפחת המהרש"ל והאר"י הק' תוס' ורש"י.
רבנו נולד בשנת תקכ"ח לאביו ר' מתתיהו שלפי דברי רבנו הי' איש תם ירא אלקים ולפי הנמסר במשפחה נולד ע"י שאליהו ז"ל נגלה לאביו בתור אורח בליל שמחת תורה ובישר לו על הולדת בן שיהיה אור עולם בשכר מסירותו של ר' מתתיהו לכבוד התורה בעירו.
כבר בצעירותו נוסף לשקדנותו בתורה וגידולו בה, עסק בקבלה עיונית ומעשית דבר שבשעתו עורר נגדו חמת המשכילים אנשי זרוע שהלשינו עליו בחוגי השלטון ולא נחו עד שהביאוהו לידי מאסר.
זאת היתה גם הסיבה שכאשר חזר לעירו מיכלשטאט, אף שהוכר כצדיק נשגב וגדול בתורה בכל סביבותיו לא קיבל את רשיון השר להתמנות בתור רב העיר ורק כמה שנים אחר זה שהכירו הכל את היותו מורם מעם, אז התחיל לנהל רבנות עירו והסביבה ביד רמה ויסד ישיבתו אליה נהרו תלמידים מכל קצות המדינה.
או אז גם נתפרסם בעולם בתור צדיק ופועל ישועות ויום יום הובאו אליו מאות בקשות בכתב ובעל פה מכל קהילות אשכנז וחוצה לה, וגם הופנו אליו בקשות תפילה ע"י בעל החת"ס זצ"ל ומבעל חידושי הרי"מ ועוד גדולי דורו.
את ישיבתו החזיק מכספי הפדיונות שהגיעו אליו, וכותב בנו כי במשך שלש שנים צם מע"ש לע"ש ולא ישן במיטה להעביר רוע גזירה על יהדות אשכנז שכנראה חזה ברו"ק את בואה...
ידועה הבטחתו כי כל המתפלל על קברו תתקבל תפילתו ואכן הבטחתו זו קיימת עד היום ורבים משתטחים על ציונו וכבר יצא שמעו על ישועות רבות שבאו בעקב התפילה במקום קדוש זה ורבים נושעו שם.
גם הערלים בעיר מיכלשטאט מוקירים עדיין את שמו ומספרים ממנו נפלאות. המצבה הראשונה על קברו נשברה אמנם בימי הנאצים ימ"ש אך חודשה בניסוחה הראשון על ידי צאצאיו.
על מצבתו של הבעל שם במיכלשטאט היה מאז ומעולם חקוק יום פטירתו בד' בתשרי, וכך גם נוהגים העולים על ציונו, לעלות בתאריך זה, ולהזכירו כיום היארצייט של הבעל שם ממיכלשטאט.
מאידך גיסא, נישא בפי כל תאריך פטירתו ב'צום גדליה', לדוגמה ראה במאמרו של נכד-נינו הרה"ג רבי אליקים שלזינגר ראש ישיבה הרמה בלונדון, נדפס בהקדמה לספר בעל שם ממיכלשטאט (הוצאת מכון ירושלים, תשעה, עמ' 23) שכתב על ה'בעל-שם' : "הוא נלב"ע בצום גדליה שנת תר"ח".
הזדמנות: ס"ת לע"נ הצדיק ופועל הישועות • הצטרפו >>
ישנם האומרים, כי בשנת תר"ח חל ר"ה בימים ה-ו וממילא חל צום גדליה בד' תשרי, ולא היא, בשנת תר"ח חל ראש השנה בימים שבת-ראשון.
אז מה מקור הטעות או הספק?
מיכאל וורמסר, אחד מבניו הצעירים של ה'בעל-שם' כתב ספר על חיי אביו. הוא הוציא את ספרו בגרמנית, באופנבך בשנת 1853.
הד"ר מאיר הידלסהיימר (בהקדמתו לספר 'בעל שם ממיכלשטאט, הוצאת מכון ירושלים תשע"ה) מצטט כמה פעמים מספר זה, השם המדוייק של הספר מופיע ב'ביבליוגרפיה' של המאמר.
זקוקים לישועה? • הצטרפו לכתיבת ספר תורה לע"נ הבעל שם >>
בספר הנ"ל עמ' 49 - בשתי השורות האחרונות שבעמוד מיכאל וורמסר מספר על ימיו האחרונים של אביו, תיאור מתומצת של דבריו מופיע במאמר של הד"ר הידלסהיימר (בהקדמה שם עמ' 45) ושם כתוב מפורש:
"בצום גדליה לעת ערב יצאה נשמתו של רבנו"
הד"ר הילדסהיימר אינו מציין שם את מקורותיו, אך בספר 'בעל שם ממיכלשטאט' של הרב נפתלי אהרמן (תרגום מגרמנית בהוצאת 'נצח' תשיז) ישנו ציטוט מתוך ספרו של מיכאל וורמסר ושם כתוב כך:
"“בליל ראש השנה תר”ח [1847] חזרנו מבית הכנסת ורצינו לקבל ברכת אבינו, אבל מרוב חולשה, לא היה ביכולתו להוציא הגה מפיו. הוא החזיק את ידיו הרועדות יותר מתמיד מעל ראשינו והרגשנו שזאת היא ברכתו האחרונה”.
בראש השנה בבוקר הביע את רצונו לשמוע קול שופר. בשעה שעמד התוקע מול “הבעל שם” לא הצליח להוציא על אף התאמצויותיו קול שופר מפיו, רבנו אמר אז “כסו פני במטפחת ויוכל לתקוע”, עשו כדבריו, ומיד עלה בידו להשמיע קול שופר.
אחר כך פקד אודות סדרי הלויתו. בין היתר דרש שיקברוהו רק ביום השלישי לפטירה, ושאת הארון יישאו בכתף עד בית הקברות, ולא יעלוהו על עגלה.
על קהלת עיר מולדתו פקד לבל תשנה אחרי מותו מנוסח התפילה המקובל.
בהרגישו שהקץ קרוב, התכונן לכך כבר ביום שני דראש השנה, אבל את נשמתו הוציא רק ביום צום גדליה, בשעה שבע לפנות ערב. בקול רם קרא “שמע ישראל” ונשמתו יצאה ב”אחד”
והנה, בשנת תר"ח חל צום גדליה ב13/9 למניינם ובתאריך זה החמה שוקעת (לפי אופק פרנקפורט) בערך ב-18:45 (אין צורך לציין כי באותם שנים לא המציאו עדיין את המושג שעון קיץ), הוי אומר שאם ה'בעל-שם' נפטר בשעה 7 בערב, הרי שהוא השיב את נשמתו הטהורה לבוראה 'בין השמשות' ממש, בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, כך שצדקו האומרים שהוא נפטר בצום גדליה, כי הצום עדיין לא יצא עד לצאת הכוכבים. אכן לעניין קביעת היאר-צייט במקרה כזה, ישנה מחלוקת בפוסקים האם נוהגים 'יאר-צייט' ביום המוקדם או המאוחר, עיין בספר פני ברוך (פרק לט, סעיף לט עמ' תמ). כך שייתכן וכותב המצבה סבר להלכה כאותה דעה האומרת שה'יארצייט' הוא בזמן המאוחר, אך מכל-מקום הנוהג לשמור את היארצייט ביום המוקדם, אף הוא צודק.
הזדמנות: ס"ת לע"נ הצדיק ופועל הישועות • הצטרפו >>
מסקנה: לאור עדותו הברורה של מיכאל וורמסר, כי אביו נפטר ב'בין השמשות' בין ג' לד' תשרי, אי אפשר לשלול לחלוטין את המחזיקים ל'יארצייט' את צום גדליה (אף כאשר הוא חל בג' תשרי) גם אם במצבה כתוב אחרת.
הערה אחת לסיום: האם אכן דקדק מיכאל וורמסר בעדותו והאם ניתן לסמוך על דבריו. זאת, כי בשנת ה'תר"ח חל ראש השנה בימים שבת-ראשון ואילו מיכאל וורמסר מספר כי תקעו לפני אביו בשופר ביום א' דר"ה, והרי כידוע כשראש השנה חל בשבת לא תוקעים בשופר ביום הראשון...
האם יש בכך בכדי לערער על כל דבריו של מ. וורמסר? אם ניתן היה לבדוק את המקור הכתוב בגרמנית, היו פני הדברים אחרת.
נשמח לשמוע מכם הגולשים: האם ישנם קוראי גרמנית היודעים היכן ניתן להשיג את ספרו של מיכאל וורמסר במקור ??
הזדמנות: ס"ת לע"נ הצדיק ופועל הישועות • הצטרפו >>
הכנת הכתבה התאפשרה בסיוע פורום 'אוצר החכמה'
