שלהבת חסדיאל בוחרת בין ניצחון לנצחנות

כלל ברזל ידוע בחיים כי אדם שאין לו יעד, לעולם לא יגיע לשם. אחד מסממני היעד, המשמש מקור כוח מניע וחשוב, הוא ערך הניצחון. המערכת הפוליטית שלנו, בייחוד בי​ום זה של בחירות ארציות, מאופיינת בעשייה מאומצת של אישים וגופים, מפלגות וסיעות, שלהן הכוח והרצון לנצח. להשפיע, לסמן V ולדעת שגברנו. שהעפלנו על הזולת. על המתמודד מולנו בדרכנו.

מבין שלל כוחות ויצרים המובילים אותנו בחיים, שאיפת הניצחון היא החזקה והמהותית, שכן בכדי לנצח, בכדי להגיע לאותו רגע של ניצחון, יפעל האדם בכל דרך אף שהיא קשה ומפרכת, מתוך דבקות במטרה המשכרת. תחושת הניצחון, המלווה את האדם בתחומים שונים, היא זו שבין היתר, מובילה אותנו להתאמץ, להשקיע, לפעול ולהזיע. לעמול קשות, כדי להגיע ליעד הנחשק.

אך מנגד, החובה לדעת ולהבין, כי ישנו הבדל מהותי בין הניצחון, ככלי להשגת מטרה אפשרית לבין הנצחנות, כתכונה שחוסמת את האדם ומונעת ממנו להתקדם לגבהים.

מדהים הדבר כי כמה שהם נראים דומים הניצחון והנצחנות, הרי שפעולתם בשטח שונה בתכלית. במהות. הרצון לנצחנות הוא הרסני. אינו מאפשר להגיע לשלמות, מעשית ומחשבתית, מונע ראיית האמת, קבלת ביקורת והסקת מסקנות נדרשות.

עיון בדרכי הגעתם של המנצחים לניצחונם, אכן מביא לידי ביטוי את ההבדל שבין ניצחון, שהושג בעמל ובמסירות, לבין נצחנות, שפועלת ההיפך הגמור, מהצלחה, הישגיות והגעה ליעד.

ואם דיברנו על ניצחון. מה יותר מימים אלו ​שאנו בעיצומם, ​אחרי פורים ולפני פסח,​ המבטאים ניצחון היהודים​ וגאולה, ניצחון פיזי ניצחון רוחני.

ניצחון אמרנו, אך לא נצחנות. לא היה שם ניצחון כדי לנגח, להרוס, כי אם ניצחון הרואי. שמטרתו לשמר ולשמור​ ​ את הרוח של האומה היהודית. שם נרשם ניצחון, כידוע, לדורות.