עצר אותי השבוע איש תקשורת בכיר, חילוני למהדרין, וביקש: האם יכול אתה להקדיש לי כמה רגעים, חייב אני לומר לך את אשר על ליבי. הקדשתי, וכך אמר:
החרדים כנראה אוהבים את המדינה יותר מכל קבוצה אחרת, איני חושב שיש קבוצה כלשהי שינהגו כלפיה כפי שנוהגים כלפי החרדים ועדיין ישארו נאמנים למדינתם.
התקשורת מתגייסת להשמיץ, להרוג ולאבד ולבצע רצח אופי לכל דבר שריח חרדי נודף ממנו, ובדרך גורפים גם את כל הערכים היהודיים שהחרדיים עמלו כה הרבה לבססם, והחרדים – שותקים ולא עושים מעשה.
המערכת הפוליטית מצטרפת כאילו היתה ואסאל של התקשורת, האופוזיציה והקואליציה מוסיפים אש למדורה כשאיש אינו נותן לעובדות לבלבל אותו, ותוך שמתעלמים מהחורבן בנושאי משפחה ובינו לבינה שהביאו הם בעצמם בצורת אורח חייהם. והחרדים עדיין באותו מקום – שותקים ולא עושים מעשה.
המערכת המשפטית על כל זרועותיה. פרקליטות, בתי משפט, תובעים צבוריים, יועצים משפטיים וכל שאר מומחים מטעם עצמם, מצטרפת אף היא למקהלה תוך כדי ששוכחת לחלוטין את תפקידה להגן על מיעוטים נרדפים וחלשים – והציבור החרדי מתנהג כנ"ל – שתק ולא עושה מעשה.
מערכת הבטחון הצבא והמשטרה משתפים פעולה באופן מלא כאילו אין זה מתפקידם להגן על כל סוגי האוכלוסיה (אחרי הכל החרדים אינם זכאים להגנה כמו, למשל, המסתננים מסודאן) – ובמקום להגן מגישים למסיתים את כל העזרה על מגש של כסף וזאת הרבה יותר מהמתבקש מתפקידם. והחרדים ממשיכים לשתוק ולא לעשות מעשה.
המערכת הכלכלית המממנת את כל הנ"ל והממומנת בן השאר מכספי הצבור החרדי משלם המיסים גם היא מתנהגת כאילו הכל כשורה ולא נעשה פה כל עוול, והצבור החרדי רואה ושותק וממשיך לתמוך בכספו ולא לנקוט פעולה כמו למשל מרד מסים.
מערכת החינוך שתפקידה בין השאר לחנך לדמוקרטיה ולסובלנות עומדת בראש סולם המסיתים. רופאים מהנדסים חתני פרס נובל לכימיה אנשי בטחון בעבר ובהווה – כולם מצטרפים למקהלה. מדוע כל אלה לא חוששים למרד? להתקוממות עממית של מאות אלפי החרדים? האם זה מה שחסר להם נוכח כל האיומים שבחוץ.
מה חסר שהחרדים יכריזו על עצמם כעל מיעוט במסגרת כלל בני המיעוטים בישראל (ערבים דרוזים צרקסים בדואים ועוד) הרי בו ברגע המיעוטים יהפכו כמעט לרוב מה יהיה אז על המדינה? הסיבה שאיש לא חושש מכך היא משום שכולם יודעים את שנאמר בראש המאמר: החרדים אוהבים את עם ישראל כולו ולא יעשו דבר שיזיק לו.
החרדים יקיימו בעצמם את שנאמר בנביא על עבד ה' "חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם" ולא יעשו כל פעולה להזיק למישהו. החרדים כנראה אוהבים את המדינה יותר מכל קבוצה אחרת.
האם ראית קבוצה בעל עצמה מספרית פוליטית וכלכלית כזו של החרדים שסובלים כל הנ"ל במשך שנים ולא עושים מעשה?כנראה שכולם יודעים שהחרדים כנראה אוהבים את המדינה יותר מכל קבוצה אחרת – סיכם איש התקשורת דבריו והלך.
יצא המרצע מן השק
תמיד כשתקפו את החרדים על נושאים מהותיים כמו גיוס בני ישיבות וגיור כהלכה. האמנו שהנושאים באמת מטרידים את השואלים ובאמת מעוררים דאגה צבורית ולפעמים אף נפלנו בפח והתפתינו להסביר ברצינות תהומית משל יש מישהו שהעדר הסבר הוא שמפריע לו וברגע שיבין את הגישה ושורשיה יירגע ואולי גם יעבור צד. עתה התברר שהכל הבל. קבלנו שיעור בפרופורציה.
מעולם איני זוכר שנושא דתי-חרדי קיבל תהודה כפי שקיבל הנושא חסר המשמעות שכולם מדברים עליו בשבועות האחרונים. ומכיון שכל בר דעת שבא מבחוץ ומסתכל על המדינה מבין שקרה כאן אחד משני דברים: או שצבור שלם השתגע (לא, הפעם אין הכוונה לציבור החרדי אלא לעתונאים, הפוליטיקאים וכל ההולכים אחריהם) או שאיש אינו מתכוון למה שהוא אומר.
מכיון שאנו יודעים שהצבור לא השתגע, אין ברירה אלא לקבל את הצד השני – איש אינו מתכוון יותר למה שהוא אומר, ממש כשם שאפרים הלוי לא התכוון באמת ש"הסכנה החרדית" יותר חמורה ומאיימת מהאטום האיראני (שאם כן היה ודאי מבקש מאובמה להפציץ את בני ברק בדרך לטהרן – זה כל כך פשוט) ופרופ' שכטמן לא התכוון באמת שיכריחו מישהו לחנך אחרת ממה שהוא רוצה (שאם כך היה ודאי רץ כבר מחר לכנסת ונבחר על כנפי התהילה ועושה זאת) כך גם אף אחד לא באמת מוטרד ממה שמתרחש בנושא היריקות וכד'. ואם בכל זאת מדברים על כך - אז בלהט יותר משדברו על גיוס בני ישיבות וגיור, הרי הכל ברור – אין כל קשר בין המילים לכוונות.
לפתע – ויהי אור. הכל התברר. מעולם לא היה אכפת לאיש, לא גיוס בני ישיבות לא גיור ולא שום דבר – הכל פוליטיקה שקרים וקשקושים.