שרה לופוליאנסקי הי"ד נולדה לבעריש הלוי לנדא הי"ד, נכדו של הנודע ביהודה. בעלה, יוזפא לופוליאנסקי, למד אצל בנו של הקרבן נתנאל – יעקב נתנאל וייל - בקרלסורא שבגרמניה, ושם הם גרו. לשרה וליוזפא נולדו בן, יעקב, וארבע בנות.
המשפחה התעתדה לעלות לארץ ישראל, ובשנת 1932 עלה יעקב כששאר בני המשפחה תכננו לעלות אחריו. הוא קיבל אזרחות בריטית, אך לאחר שנה נאלץ לשוב לגרמניה לסעוד את אביו החולה שמת שנה אחר כך. הוא נשאר מספר שנים בגרמניה לסייע לאימו האלמנה ולאחיותיו הצעירות. לאחר ליל הבדולח ב-1938 הוא נשלח, כמו שאר בעלי הנתינות הזרה, למחנה עבודה בדכאו.
אימו, שרה, נלקחה אף היא למחנה ריכוז ומאז נעלמו עקבותיה. שנה אחר כך הוא השתחרר ועלה בפעם השנייה לארץ ישראל, כשבמקביל הוא דואג לשלוח את אחיותיו לאמריקה. לאחר המלחמה ניסה יעקב לאתר את קורותיה של אימו, אך לא נמצא כל זכר ברישומי מחנות ההשמדה או בכל רשימה אחרת, ולכן הסברה היא שהיא מתה במחנה הריכוז.
כניצולי שואה רבים, המעיט יעקב לספר על משפחתו שאבדה, אך כשבן הזקונים, אורי, בא אליו וסיפר לו על גמ"ח הציוד הרפואי שהוא מבקש להרחיב, הוא ראה בזאת הזדמנות להנציח את שמה של אימו – שבניגוד לאביו יוזפא – גם מצבה לא היתה לה. כך הוקם ארגון "יד-שרה" - הגמ"ח הגדול ביותר בעולם, כהנצחה חדה וברורה של הרוח ההומנית היהודית הנובעת מתורת ישראל, הנצחה שאינה בחיל, אינה בכוח אל "ברוח". הנקמה היהודית הפרטית של שרה לופוליאנסקי הי"ד בנאצים.
כצאצאית ה"נודע ביהודה" היא היתה ידועה בפיקחותה ובהסתפקותה במועט, בדיוק כמו ה"נודע ביהודה" שלחם בחיי מותרות, הגביל את מספר המוזמנים בשמחות ותיקן שנשים לא תצא מחוץ לגטו עם תכשיטים ובגדים בולטים.
כמו ה"נודע ביהודה" שחיבר ספר - צל"ח, ציון לנפש חיה - והנציח בכך את אימו, הנציח הצאצא יעקב לופוליאנסקי את אימו – שרה הי"ד – בארגון חסד מהגדולים בעולם.