שאלה
עובד שכיר קיבל הודעה ממעסיקו על סיום תקופת העבודה.
לשאלת העובד לסיבת הפיטורין טען המעסיק כי אומנם מקום העבודה ממשיך לפעול כרגיל אך מסיבה כלשהי שאין הוא מעוניין לחשוף, הוחלט על הפסקת העבודה.
לשמע הדברים טען העובד כי אין כל היתר לפטר עובד ללא כל סיבה הנראית לעין ומבלי שניתן לעובד נימוק, ובפרט שבמעמד קבלתו לעבודה לא נקבעה תקופת זמן קצובה לעבודה ולכן כל עוד מקום העבודה פועל אין היתר לפטרו.
מנגד טען המעסיק כי אומנם נכון הדבר שבעת קליטת העבד למקום העבודה לא נקבעה תקופת עבודה קצובה, אך מאחר ולא ניתנה התחייבות לעניין משך תקופת העבודה הרי שממילא המעסיק רשאי בכל עת להודיע על סיום יחסי עובד ומעביד ותום תקופת העבודה.
הדין עם מי?
תשובה
נפסק להלכה (טור חו"מ סימן שלא, שו"ע חו"מ סימן שלא סעיפים א-ב) כי ככל שקיים מנהג מדינה בעניין שמצוי במחלוקת שבין המעסיק והעובד, הרי שיש להניח כי הסכמות העובד והמעביד בעת תחילת העבודה, נעשו בהתאם למנהג.
לאור האמור הרי שאם יש מנהג או הוראת חוק לעניין משך זמן העסקת עובדים בתחום הפעילות של מקום העבודה ומומחיות העובד, על המעסיק והעובד חלה החובה לפעול בהתאם למנהג או החוק וממילא שיהיה אסור למעסיק לקצר את משך תקופת העסקת העובד ללא נימוק המתיר פיטורין [הסיבות המצדיקות פיטורין יפורטו בעז"ה במאמרים הבאים].
בעניין זה כתב האגרות משה (חושן משפט חלק א סימן עה) כי במקרה שידוע שהמעסיק או העובד נוהגים באופן השונה מהמנהג המקובל וכגון במקרה שהמעסיק מצהיר מראש ועוד לפני תחילת העבודה שהוא רשאי להודיע על סיום תקופת העבודה בכל עת ומבלי שתתקיים אחת מהסיבות המתירות פיטורין, הרי שמנהג מקום העבודה חל למרות שהוא איננו תואם את מנהג המדינה או מנהג העיר וכדומה.
ככל ואין מנהג או הוראת חוק לעניין משך תקופת העבודה [וכפי נהוג ברוב ענפי המשק] נחלקו החזון איש והאגרות משה האם מותר לפטר עובד ללא סיבה שיש בה כדי להתיר פיטורין.
לשיטת האגרות משה (חושן משפט חלק א סימן עה) שכירות של פועל נעשית למשך כל תקופת הזמן שהמעסיק יידרש לעבודת הפועל וממילא בעת קבלת העובד למקום העבודה נקבע למעשה כי הוא נקלט לכל התקופה שמקום העבודה יפעל ויידרשו לו עובדים.
לאור האמור ככל שמקום העבודה ממשיך לפעול ללא שינוי ומבלי שקיימות נסיבות המצדיקות פיטורין הרי שחל איסור מוחלט על המעסיק לפטר את העובד.
החזון איש (בבא קמא סימן כג סע"ק ב) סובר כי לעובדה שהמעסיק קלט את העובד למקום העבודה אין משמעות שהמעסיק מתחייב לספק עבודה ולשלם שכר באופן תמידי כל עוד שמקום העבודה פועל וכל עוד שלא קיימת סיבה המצדיקה את פיטורי העובד, אלא להבנת החזון איש הסכמת המעסיק לקלוט את העובד ולשלם לו שכר עבודה חודשי משמעותה ההלכתית היא שיחסי העובד והמעביד מתחדשים מידי חודש בחודשו וממילא בכל חודש רשאי המעסיק להחליט שהוא לא מחדש את יחסי העובד והמעביד וכביכול הוא איננו קולט את העובד לחודש עבודה חדש שנוסף על חודשי העבודה הקודמים.
לאור האמור עולה כי לשיטת החזון איש אין לראות בהסכמת המעסיק לקלוט את העובד כהתחייבות העסקה לתקופה בלתי קצובה, אלא יש בה התחייבות המתחדשת מידי חודש בחודשו ולכן המעסיק רשאי להודיע בכל סוף חודש כי הוא איננו מחדש את הסכם העבודה [הסכם שכירות הפועל] לחודש הבא וממילא העובד מפוטר מעבדותו.
סיכום
עובד ומעביד שלא סיכמו על משך תקופת העבודה ועל מועד סיומה, הרי שאם אין מנהג או הוראת חוק בעניין משך הזמן שיש להעסיק את העובד [בתחום הפעילות של העובד], קיימת מחלוקת האם מותר למעסיק לפטר את העובד ללא סיבה שיש בה הצדקה הלכתית המתירה את הפיטורין.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה.