שאלה
נהג רכב שניסה לצאת מחניון ביתו הזיק בשגגה למכונית שחסמה והפריעה ליציאה מהחניה.
נהג הרכב הנפגע טען כי למרות פעל שלא כדין והעמיד את הרכב במקום האסור לחניה אך אין בכך כדי להתיר לגרום לו לנזקים והפסדים כספיים.
מנגד טען בעל הרכב הפוגע כי פגיעתו ברכב החונה היתה בשגגה וללא כוונה והיא התרחשה תוך כדי ניסיונות לתמרן ולהוציא את הרכב מהחניה וממילא שאין לחייבו בתשלום הנזקים שנגרמו בשגגה ובאשמת בעל הרכב החונה שהציב את מכוניתו במקום החוסם את יציאת החניה.
הדין עם מי ?
תשובה
נפסק להלכה (שו"ע חו"מ סימן שפד סעיף א) כי פעולת היזק שנגרמה באמצעות כוחו של האדם ולא באמצעות גופו, כגון אבן שאדם הפעיל כוח כדי לזורקה ובעת מעופה גרמה לנזק, הרי שפעולה זו מוגדרת כנזקי האדם בעצמו ולא כנזק בגרמא או גרמי שכן כוחו של האדם מצוי כביכול בתוך האבן וללא כוח האדם האבן לא היתה מזיקה וז"ל השולחן עורך:
"אחד המזיק בידו (או בשאר גופו) (טור ס"א) או שזרק אבן או ירה חץ והזיק בו או שפטר (פי' שפתח) מים על חבירו או על הכלים והזיק או שרק ונע והזיק בכיחו (פי' רוק עב היוצא בכח) וניעו (פי' רוק דק שהולך ומתנועע) בעת שהלכו מכחו, ה"ז כמזיק בידו והם תולדות של אדם. אבל אם רק הרוק והניח על הארץ, ואחר כך נתקל מהם אדם, הרי זה חייב משום בורו, שכל תקלה תולדות בור הוא."
לאור דברי השולחן ערוך ניתן להסיק כי רוכב אופניים שהזיק בעת רכיבה על אופניו הרי שהוא חייב לשלם על הנזקים שהוא גרם מדין אדם המזיק שכן הפעלת האופניים נעשית באמצעות כוחו של האדם.
לעומת גרימת נזק על ידי הפעלת אופניים, גרימת נזק על ידי נהיגה ברכב היא לכאורה שונה שכן כלי הרכב נע באמצעות מנוע וללא הפעלת כוחו של הנהג וממילא יש לדון האם חל על נהג הרכב שהזיק דין אדם המזיק.
בעניין זה מובאים בפסקי המשפט (סימן שעח אות יב ובהערות שם) דברי החזון איש (הלכות שביעית סימן כז) כי פעולת חרישה הנעשית באמצעות מכונה המופעלת על ידי חשמל או קיטור אשר האדם החורש מכוון אותה על פני תלם השדה, הרי שאף שהחרישה איננה מתבצעת על ידי כוח האדם בעצמו אלא על ידי כוח המכונה, בכל זאת מעשה הפעלת המכונה בתחילת העבודה והכוונת המכונה למקומות הנצרכים לחרישה מייחסים את פעולת המכונה אל האדם וממילא הוא יתחייב באיסור חרישת שביעית.
כמו כן כתב החזון איש (ב"ק סימן יד) כי החורש או הזורע בשבת באמצעות מכונה המיועדת לפעולת חרישה או זריעה הרי שהפעלת המכונה בתחילת העבודה על ידי כוחו של האדם והכוונת המכונה אל המקומות הנצרכים לחרישה, מייחסים את פעולת החרישה אל האדם וממילא שהחורש באמצעות המכונה יתחייב באיסור שבת.
כדברי החזון איש האריך בפתחי חושן (נזיקין הערות פרק ג) להוכיח ולבאר כי אדם המזיק חייב לא רק על מה שהוא עושה בידיו או בגופו ממש, אלא גם על תוצאות מעשיו, כגון כחו וחציו (גיריה), ויש מצבים שהאדם יתחייב כדין אדם המזיק גם על פעולות המוגדרות כגרמא עיי"ש
לאור האמור עולה כי נזקים שנגרמו על ידי רכב שמופעל באמצעות נהג, הרי שהם מוגדרים כנזקים הבאים מכוח אדם וממילא נהג רכב מוגדר כאדם המזיק ועל כן הוא חייב לשלם על הנזקים שהוא גרם באמצעות רכבו.
נוכח מסקנת דברים זו עולה כי הפגיעה ברכב החוסם את יציאת החניה מוגדרת כנזקי האדם בעצמו שכן הרכב הפוגע הופעל ונשלט על ידי הנהג ולעיל התבאר בדברי החזון איש ופתחי החושן כי שליטת האדם על מכונה מייחסת את פעולות המכונה אל האדם.
לאור האמור יש לדון האם העמדת המכונית בסמוך לפתח החניה באופן שחוסם את יציאת החניה, מוגדרת כפעולה התורמת לנזק ויש בה אשם תורם להתרחשות הפגיעה, וממילא שחל על נהג הרכב הפוגע פטור מתשלומים למרות שפעולת הנזק מיוחסת אליו ומוגדרת כנזקי אדם המטילים חיוב בתשלומים.
הגמרא (ב"ק כח ע"א) מגיעה למסקנה כי השובר כלים שהונחו בחצרו ללא קבלת רשות כדי לאחסנם לזמן מה והנחתם חסמה כל אפשרות של יציאה מהחצר, הרי שבעל החצר פטור בשבירת הכלים הללו והוא רשאי לצאת ולהיכנס אל החצר כדרכו וזאת למרות שהכניסה והיציאה מחייבים דריכה על כלים ושבירתם.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שעט סעיף ד) "הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניס ברשות הואיל ולא קבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מהכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהם ואם שברם בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב."
לאור האמור עשויה להתקבל טענה כי נזק שנגרם לרכב החונה באופן אסור ושלא כדין, הרי שהנהג הפוגע לא יהיה חייב בתשלומים ובלבד שהפגיעה ברכב החונה לא נעשתה בכוונה תחילה אלא היא התרחשה בעת ניסיון הוצאת הרכב הפוגע ממקום החניה שלו.
סיכום
פעולת נזק בכוונה תחילה או אף אם קיימת סבירות שהיא תתרחש הרי שהיא אסורה מדאורייתא [עי' שו"ע חו"מ סי' שעח וסמ"ע סע"ק א] והמזיק יהיה חייב בתשלומים, אך במקרה שרכב חוסם את יציאת החניה והוא רק גורם להפרעה וקושי ביציאה ואיננו חוסם את מלוא פתח החנייה, יש מקום לדון כי פגיעה בשגגה וללא כוונה בשל ניסיון לתמרן את הרכב ליציאה, לא תטיל חיוב בנזיקין על נהג הרכב הפוגע.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה ובכל מקרה לגופו יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג.