שאלה
בעל דירה מעוניין להרחיב את דירת המגורים שלו באמצעות סגירת מרפסת פתוחה והפיכתה לחדר מגורים.
מנגד בעל דירה בבניין ממול, מתנגד לסגירת המרפסת בטענה כי לאחר התקנת הקירות והחלונות המתגורר בחדר יוכל לצפות ללא מפריע אל תוך דירתו ובכך ייגרם לו היזק ראיה.
בעל המרפסת השיב כי ממילא גם כיום כשהמרפסת פתוחה ניתן לעמוד בה ולהתבונן אל הדירות הסמוכות וממילא שסגירת המרפסת לא תביא לנזקי ראיה חדשים.
על כך השיב המתנגד לסגירת המרפסת כי במצב כיום ניתן לראות מי שעושה שימוש במרפסת ולהישמר מהיזק הראיה, אך לאחר סגירת המרפסת לא יהיה ניתן להישמר ונזק הראיה יהיה תמידי.
הדין עם מי?
תשובה
נפסק להלכה בשלוח ערוך (חו"מ סימן קנד סעיף ג) "לא יפתח אדם חלון לחצר חברו ואפילו אחד מהשותפים בחצר שביקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו מפני שמסתכל בו ממנו"
בדברי רבותינו הראשונים מצינו כמה טעמים לאיסור היזק ראייה. מדברי הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל צח) משמע שהיזק הראיה עניינו הוא נזק ממוני שכן הצפייה אל השטח הפרטי מונעת מלעשות בו שימושים שבני האדם אינם רגילים לעשותם לעין כל.
הרמב"ן (ב"ב נט ע"א) מבאר כי היזק ראיה הינו נזק אדם באדם ואיננו נזק ממוני גרידא שכן ההבטה אל תוך רשותו הפרטית של האדם גורמת לו לחוסר צניעות וצער.
הרשב"א (שו"ת ח"ב סימן רסח) כותב כי איסור היזק הראיה עניינו הוא שמירת גדרי הצניעות וקדושת ישראל "ומ"מ אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראיה שעל הבתים וחצרות מנהג בטעות הוא ואינו מנהג. שאין מחול ההקפדה אלא בממונות שאדם רשאי ליתן את שלו או ליזוק בנכסיו. אבל אינו רשאי לפרוק גדרן של ישראל ושלא לנהוג בצניעות ובגורם להסתלק שכינה מלישראל הוא."
לאור האמור עולה לכאורה המסקנה כי בעלי הדירות המצויות ממול למרפסת רשאים למנוע את סגירת המרפסת ואת הפיכתה לחדר מגורים וזאת משום החשש להיזק ראיה.
אלא שמצינו בדברי האחרונים (מהרי"ט צהלון (ישנות) סימן רנג) כי לעניין נזקי ראיה כגון פתיחת חלון חדש לכיוון חצר חבירו או בית חבירו, יש לנהוג על פי מנהגי המקום ועל פי המקובל וכראיה כתב מהריט צהלון כי בעירו צפת לא נמנעו מלבנות בדירות המגורים חלון מול חלון "וכבר ביארנו שאם יש מנהג בעיר הולכין אחריו ובארצנו צפת אמת מעולם לא שמענו ולא בא לידינו קביעת הזק ראיה ברחוק מקום הרבה."
לאור דברי מהרי"ט צהלון עולה כי ככל שמנהג המקום הוא לבנות תוספות לדירות הקיימות ולפתוח חלונות, הרי שיהיה מותר לסגור את המרפסת ולהתקין מסביבה קירות וחלונות.
אלא שבספר עמק המשפט (חלק ג סימן יא) הקשה שלכאורה דברי מהרי"ט צהלון עומדים בסתירה לדברי הרשב"א שאוסר מכל וכל פתיחת חלון כנגד חלון מהנימוק שיש בכך כדי לפגוע בקדושת ישראל ובצניעות ומשום כך גם סובר הרשב"א שאין כל אפשרות למחול על היזק הראיה, וממילא קשה כיצד התיר מהרי"ט צהלון היזקי ראייה שמותרים על פי מנהג המקום כגון בעירו צפת.
נוכח הקושיה מבאר בעל עמק המשפט כי במקרה בו היזק הראיה הוא איננו וודאי ואיננו מוכרח, כגון במקרה שניתן להתגונן מפני היזק הראיה על ידי וילון או תריסים וכדומה הרי שגם הרשב"א יודה שאין בכך כדי לפגוע בקדושת ישראל ובגדרי הצניעות, שכן ניתן כאמור למנוע את היזק הראיה וממילא שיהיה מותר לפתוח חלון כנגד חלון בהתאם למנהג המקום כפי שפסק מהריט צהלון.
בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן ערב) כתב כי מציאות החיים היום היא שבעלי הדירות מוחלים זה לזה על נזקי הראיה גם משום שיש איסור להביט אל תוך רשותו הפרטית של הזולת וגם משום שניתן להימנע מנזקי הראיה באמצעות התקנת וילון או תריסים וכדומה "ומה שנראה יותר, דלפי מציאות של היום מוחלים זה לזה, כיון שממילא אסור להסתכל וכמבואר סי' קנ"ד, ואין דרך לתבוע סתום חלונך, או תעמיד כותל, ובמקרים של שכירות גם אין להם רשות לרוב לבנות כותל, וגם הרבה דרים כהיום בקומות גבוהים מאד ואי אפשר במציאות לבנות כותל יחידי גבוה כ"כ, ומסתפקים באיסור הסתכלות, וגם שאין נימוס להסתכל, וגם עושים הגנה שלא להסתכל, באופן שתביעה של העמדת כותל או תביעה של סתימת חלון לאחר הבני' לא שכיח כלל וכלל, אם לא בשעת בני' שכרגיל מבקשים שלא לכוון את החלונות זה מול זה"
סיכום
מעיקר הדין אין לפתוח חלון חדש שלא היה קיים ואשר יכול להיגרם ממנו נזק ראיה חדש וממילא שיהיה אסור לסגור מרפסת פתוחה ולגרום בכך נזק ראיה תמידי, אך ככל שמנהג המקום מאפשר ומתיר זאת, הרי שיהיה מותר לסגור מרפסת פתוחה ולהפוך אותה לחדר מגורים שכן בעלי הדירות הסמוכות יכולים להימנע מהיזק הראיה על ידי התקנת וילון, תריסים וכדומה וכן משום שיש איסור הסתכלות לרשותו הפרטית של השכן.
[יוער כי ככל שהמתנגד לסגירת המרפסת הינו בעל דירה באותו הבניין של בעל המרפסת הרי שייתכן שתעמוד לו הזכות למנוע את סגירת המרפסת שכן אין לשותף אחד להפסיד ולקפח את זכויות שותף אחר באמצעות שימוש בנכסי השותפות, כגון באוויר החצר המשותפת וכדומה, ויש לבחון כל מקרה לגופו את אופן הבניה והשימוש ברכוש המשותף]
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה